הקורונה ואנחנו

נראה שהגל הגדול הנוכחי של הקורונה אכן תופס את קיבוצנו עם יותר חולים ויותר מבודדים, ומלמד שוב שאנחנו חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. צוותי הקורונה נדרשים לחזור לפעילות בעצימות גבוהה יחסית, ושגרת החירום התנודתית משפיעה גם על שחיקה של ממלאי התפקידים והציבור. אין ספק שהמשימה היא לקחת אחריות קודם כל על עצמנו - במובן האישי – משפחתי, ובמובן הקהילתי – הקיבוצי – יישובי. ביכולתנו לתמוך ולסייע איש לאחיו ואישה אל אחותה, לצמצם את פגיעת המגיפה, לאפשר חיבור וקירוב ולא להשאיר חולים ובודדים בצד הדרך. יחד עם זאת, לפי ייעודנו ודרכנו, אנחנו נדרשים לקחת אחריות גם על סביבתנו במעגלים מתרחבים למרחב האזורי, הלאומי ואפילו העולמי, ולפעול לתשובה ולתיקון ביחסים החברתיים. זו שעה שבה נדרש כינוס ויחד, חיזוק המכנה המשותף, ולא עוד פירוד והעצמת המחלוקת. העיקר טמון באמונה בעצמנו כיחידים, כמשפחות, קיבוצים ואומה, וברגש האחריות וברצון לתשובה ותיקון. אחריהם יבואו גם התוכניות הנכונות והכלים המתאימים. נאמין בעצמנו וביכולת לתקן ולהתחדש, ויחד נתגבר ונתעלה.