הסכמות בעמק המעיינות – מדווח דובי מילר

בעמק המעיינות הגיעו בימים אלו להסדר לאחר משא ומתן ארוך שארך שלוש שנים. ההסדר, שנבע מתיקון 27 לחוק המים, גוזר משמעות שמוערכת בנזק של כ- 17 מליון ₪ (!) (שירד מ 68 מ' ₪) עבור החקלאים בעמק המעיינות. התיקון שקובע מחיר אחיד למים בכל הארץ, מתעלם מכך שרוב המים באזור עמק המעיינות הן באיכויות מאוד ירודות, ושההתאיידות היא הרבה מעבר לאזורים אחרים. הפשרה בעקבות הנזק הכספי הגדול, סוכמה בהעברה של 10 מיליון קוב מים לבקעת הירדן, ועוד 10 מיליון קוב שיוחזרו לטבע (מי מעיינות שיוזרמו לנחלים). השילוב של עליית מחיר המים וירידת הכמות מחייבת את החקלאים ליבש כ- 4,000 דונם בריכות דגים וחלק מההסכמה תוקם בשטח זה בתנאים מיוחדים שעליהם הוסכם עם המדינה, מערכת ליצור חשמל בעזרת שמש (מערכת פוטו-וולטאית) המשותפת לכל הישובים החקלאים – קיבוצים ומושבים. זהו המרכיב השני של ההסכמות. הרגל השלישית בהסכם נוגעת בחלוקת הקרקע בעמק בית שאן. לאחר שב 1985 סוכמה חלוקת הקרקע אך ורק בין הקיבוצים, והמושבים לא היו שותפים, הגענו הפעם להסכמות גם עם המושבים ונחתמה אמנת קרקע שכוללת גם אותם. בסופו של תהליך כל אחד מהקיבוצים והמושבים ידע מה משבצת הקרקע שלו ובמסגרת האמנה תועבר קרקע למושבים – חלק פיזית ממש וחלק דרך זכויות בתאגיד הפוטו-וולטאי. ההסכמה אליה הגיעו מובילי התהליך הייתה מורכבת מאד, אך בעקבות תהליך סיזיפי שכלל סבב בין כל הישובים, הצליחו השותפים להגיע יחד להסכמה- וזוהי בשורה גדולה, ותוצאה ראויה להערכה. הפרק האחרון בתהליך כולל צירוף המושבים לאגודת המים כך שדרך הסדרים פנימיים יגיעו בעמק למצב שבו כל הישובים יפגעו במידה שווה מהתיקון לחוק המים. הנזק לחקלאות בעמק צפוי להיות משמעותי, אבל אפשר להתנחם בכך שזה יחייב את המשקים לעשות חשיבה שונה לגבי החקלאות, לוותר על גידולים פחות כלכליים ולהפנים שמבנה החקלאות שלנו דורש שינוי.