נכתב ע"י שלוחות
כנגד כל הסיכויים, היו חייו של חיים "מלאים כרימון".
חיים נולד בעיר זאמרוב שבפולין. אחיו והוריו נספו בשואה ולא נשאר לו אף קרוב משפחה. בגיל 10 הגיע לארץ ביחד עם "ילדי טהרן". שש שנים היה בכפר הנוער הדתי ולאחר מכן הגיע לשלוחות והתחתן עם שושנה לבית אלקס עליה השלום. יחד הקימו משפחה לתפארת, היא משפחת רימון על חמשת ילדיה - ישראל, דליה, אורנה, נגה וירדנה זכרה לברכה.
בראשית ההתיישבות ריכז חיים את קבוצת הבניין בשלוחות, שהקימה את בנייני המשק הראשונים. לאחר מכן עבד במטע.
כמו כל הילדים בשנים ההן לא זכה חיים להשכלה מסודרת, אך בגיל מבוגר יותר, כשהוא בעל משפחה, החליט ללמוד לתואר ראשון בתולדות ישראל ומדעי המדינה ובכך להכין לעצמו שדה פעולה למשך שנים רבות. זה בא לביטוי יותר מאוחר בניהול וטיפוח הספרייה התורנית שבבית המדרש. תמיד דאג שאף ספר לא יחסר "כי בוודאי מישהו זקוק לו". מכל המפרשים אהב את הרמב"ם, עליו נאמר - "ממשה עד משה לא קם כמשה", וכמה סמלי שחיים נפטר בז' אדר – יום פטירתו של משה.
'ארון הקודש' בביתו של חיים היה ארון חסין אש בו שכן אוסף הבולים המפואר של חיים שכלל את כל בולי ישראל. עוד אהב לעסוק בתורת האסטרונומיה וטיפוח הגינה.
ויותר מכל היה שמח במשפחתו החמה בילדיו, נכדיו וניניו.
יהי זכרו ברוך