נכתב ע"י בארות יצחק
זלמה נולדה בגרמניה כבת לאיטה ומשולם קאופמן.
בשנת 1936 עלתה לארץ באניית המעפילים "ירושלים", שם הכירה את יוס'ק וינד – לימים בעלה.
בבואה לארץ הצטרפה להכשרה ב"רמת השומרון" (פרדס חנה) שמאוחר יותר הקימה את קיבוץ בארות יצחק שבנגב.
כשעלה הקיבוץ על הקרקע כבר הייתה מטופלת בשתי בנותיה.
את כל שנותיה בארץ חייתה בקיבוץ, שם הייתה דמות דומיננטית, אהובה, ידועה במאור פניה ובחוש ההומור המפותח שלה שהיה לחן בעיני כל מכריה. לפני 36 שנים נפטר יוס'ק בעלה והיא מצאה את עצמה חסרה מאוד.
וכך ספדה לה עטרה גרינברג: "את הדבקות בחיים, הרצון לחיות ולפעול כל יום, ראינו אצלך בכל דבר... בעבודה ובחיי הקהילה. לא אהבת את מגמת ההפרטה. אהבת לבוא לחדר האוכל, לפגוש את האנשים ולחיות את היחד. השתדלת לא להיעדר משום אירוע קהילתי.
את יוס'ק בעלך אהבת והערצת. אני יכולה לגלות פה שההערצה הייתה הדדית. כשבאתי לקיבוץ הכין אותי יוס'ק לפגישה אתך: "את עוד תראי איזו אישה יפה וטובת לב יש לי" – הוא אמר. ובאמת היה בך תמיד יופי של מאור פנים, של רצון להתחבר לזולת, ועל כך יעידו התמונות הרבות וביקורי הבית הרבים שאירחת בביתך.
היית רגישה מאוד ליופי ולאסתטיקה. חשוב היה לך להקפיד על נימוסים, כללי עריכת השולחן וסידור נעים של הבית".
למרות הבדידות שנגזרה עליה הייתה ראש השבט של המשפחה והם היו כל עולמה.
"סבתא זלמה" נפטרה בשיבה טובה, מוקפת בשתי בנותיה, נכדיה, ניניה וחימשיה.
יהי זכרה ברוך!