נכתב ע"י לביא
חנה ז"ל נולדה בעיר לייפציג שבמזרחה של גרמניה ב-1926. אביה, פנחס יעקב, רב ותלמיד חכם, פנה לאנגליה בסמוך לפרוץ מלחמת העולם ה-2 עם כל משפחתו.
בסיום לימודיה בבית הספר, עברה למסגרת הכשרה של בח"ד, שם פגשה בדוד, יבדל"א, בעל נעוריה.
ב-1948 עלו ארצה לעין הנצי"ב, וכמה חודשים לאחר מכן, עם ראשוני לביא, עברו לסג'רה - ומשם בחודש מרץ (שבט) 1949, העלייה על הקרקע ללביא, כשחנה ודוד נמנים עם המייסדים, העולים לכאן מבראשית. 59 מתוך 81 שנותיה עשתה בלביא!
חנה עבדה במטבח עשרות בשנים והייתה בו מעמודי התווך. תחילה במטבח הקיבוץ, ואחר כך במטבח המלון... ימים ארוכים. המטבח היה ביתה השני, ולעיתים אף הראשון.
חנה המחייכת - קשה להיזכר במפגש שלא לווה בבת צחוק ובחיוך משובב נפש, וכן בדיווחים המחורזים אחרי כל פעילות חברתית.
חנה כשחקנית - שנות ה-50, שנים לא קלות, וכדי לשמר ולטפח את הרוח קם "החוג הדרמטי", ושוב חנה מאבני הפינה.
וחנה המוסיקלית - לא רק בהצגות שרת! לא לחינם בחרנו בך, חנה, זה אך לפני חודשים ספורים, לצוות לבחירת שליחי ציבור לימים הנוראים. בצד המוסיקלי שבבית הכנסת בין בתפילה ובין בקריאה בתורה - היית מן המומחים שבינינו.
המשפחה שלך, חנה, הייתה תמיד בעדיפות ראשונה והם החזירו לך בנאמנות ראויה להערכה בשנות מחלתך.
דוד, בני, נחמה וגיורא, בני זוגכם וצאצאיכם, יתן ה' לכם כוח וניחומים.
חנה, ינעמו לך רגבי אדמתנו - והיי נא למליצת יושר על בני ביתך, על חברי קהילתך ועל כל עם ישראל, לפני כסא הכבוד.
ותהיי נפשך צרורה בצרור החיים.
מנחם עמירם