נכתב ע"י סעד
כבר שנה וחצי שאתה אתנו ואתה לא אתנו. שנה וחצי מאז התחלת את הליכתך בפרוזדור שהביא אותך אתמול לפרידה הסופית.
ח"י שנים קשרו את חיינו זה לזה. כל אחד מאתנו הביא את מטען חייו החיובי, ומן החיוב והכאב של חיים עברו היו לנו הרבה דברים משותפים, כגון דרכנו והשקפתנו לגבי הלכות המדינה. היו גם דברים שחלקנו עליהם, והם היו נושא לויכוח בין אנשים שנהנים מעצם היחד ובדו-שיח המשותף.
משום מה לא יכולתי לצאת מעורי וממקצועי, וראיתי באריה – מעבר לאישי – שזכיתי במעין פיקדון של עם ישראל, שקשרתי את גורלי בגורלו של אחד מענקי האומה בדורנו.
ענק האומה, בין היתר, בגלל חלקו באחד המאורעות המכוננים של העם היהודי בעשורים האחרונים, השבת "יהדות הדממה" לארצה, והדאגה לקליטתה. ענק האומה בגלל דרכו האישית ללא פשרות וללא רבב, הרחק מן השררה שהציעו לו ושהיה ראוי לה.
השנים האחרונות העמידו אותנו במבחן קשה, וכפי שאמרנו הרבה פעמים בינינו "בכוחות משותפים נתגבר". התגברנו עד כמה שהיושב במרומים נתן לנו, ואני מודה לו מעומק ליבי על כך.
שימשנו דוגמא לבנינו ולבנותינו האהובים, למשפחות קרול ושנקולבסקי על אגפיהם.
בנינו שוב בנין עדי עד.
תהיה מליץ יושר לכל אוהביך, מוקיריך ,ובעיקר לעם ישראל שכה זקוק לו, וכל כך הרבה עשית למענו.
יהיה זכרך ברוך.
סילויה
(הספד שנאמר בלוויה)