מרים נולדה בלונדון בשנת 1928 למשפחת הרמן, משפחה מלומדת ומכובדת. בימי נעוריה חוותה מרים את הפצצות "הבליץ" על עיר הולדתה לונדון, והייתה שותפה למאמץ הכללי של עזרה והצלה. בביתה למדה מהו בית יהודי שומר תורה ומצוות.
בשנת 1953 עלו מרים וישראל רוז במסגרת קבוצת חברים מתנועת בח"ד לטירת צבי, כדי להגשים חזון של ישיבה בארץ ישראל. מרים למדה באוניברסיטה בלונדון הוראת מתמטיקה, ושנים רבות לימדה בבית הספר המשותף. דורות של הורים ובנים למדו ואהבו את שיעוריה.
בצד עבודתה כמורה בבית הספר, תרמה מרים בוועדות החינוך, השתלמות, הכוונה, חברים ובמועצה. יושרה ויכולתה לבדוק כל דבר ועניין לעמקו, תרמו הרבה בדיונים על נושאים רגישים אישיים.
כשיצאה מרים לגמלאות ב– 1990 בחרה לעבוד בענף הנוי. היה זה עבורה להפוך תחביב למקצוע. את שעות הפנאי מילאה בלימוד שיעורי תנ"ך ונושאים תורניים, השתתפה בחוג לציור ואמנות ואהבה להשתתף בטיולים מודרכים בקרבת הבית וברחבי הארץ.
מרים הקפידה על קיום מצוות קלה כבחמורה. הצדק והיושר היו לה דרך חיים; זכתה לקיים מצוות כיבוד אב ואם וסעדה את אמה כאן בטירת צבי. מצוות ביקור חולים הייתה מרים מקיימת באופן קבוע כחלק מסדר היום, בלכתה לבית הסיעודי לקרוא לחברות החולות, באנגלית או בעברית. מרים הייתה בין החברות הראשונות שהתנדבו בצנעה לעשות "חסד של אמת", לטפל בחלק של הנשים בפעילות "חברא קדישא".
מרים הסתפקה במועט, אך כשהיה משהו להעיר על סדרי חיים או עוול שלדעתה נגרם לזולת, ידעה להעיר ולעורר.
אולי הנחמה לישראל, לבנים, לנכדים ולנינים, תהיה אם נדע לכבד את זכרה ולזכור את מידותיה הטובות, לראות בה דוגמה לחיים נכונים בעלי משמעות.
יהי זכרה ברוך!
