נכתב ע"י שדה אליהו
אורי נולד בנהלל להורים שהנחילו לו את העקשנות שבעבודת האדמה ואת הצמאון לדעת וללמוד.
אחרי חתונתו, הלך עם אשתו וחבריו להגשים את ערכי הציונות בבניית מושב רם-און, שם נולדו שלושת ילדיו הראשונים.
מלחמת יום הכיפורים האיצה אצלו את תהליכי בירור הזהות העצמית וחיפוש הייעוד. במהלך מסע החזרה בתשובה, ויתר על ביתו הראשון. בשנות ה-40 לחייו הגיע לשדה אליהו והקים עם בלהה בית חדש. ילדיהם – שלמה, נורית ויובל - גדלו בבית חם ופתוח, המבוסס על אדני היהדות. זכורים לנו התרגשותו ושמחתו האדירה בעת שליווה את בניו לכניסה בעול המצוות, ובהמשך כאשר "זכה להשיא את נורית לבן-תורה", כדבריו.
אורי עבד בשדה אליהו בענף המים ובתברואה, אך את פרק חייו זה הקדיש בעיקר לבניית עולמו הרוחני. בנפשו קיים "והגית בו יומם ולילה". אהבה אמיתית ובוערת אהב את התורה, עד כי בעת ההקפות בשמחת תורה לא עצר בדמעותיו.
אורי, כשמו, הביא אורה ושמחה לכל מקום שאליו פנה, בחיפושיו להאיר לאנשים שחשך עליהם עולמם. בסתר, בשקט, גמל חסדים והתמיד בטיפול אישי בקשישים בודדים.
לאחר מוסף של יום הכיפורים התמוטט. אולי אימת יום הדין הייתה למעלה מכוחו. לזמן קצר היה נדמה שהנה והוא מתאושש. בערב חג הסוכות הספיק לאחל למשפחתו חג שמח, אך בליל החג דמם לבו הגדול, הטהור. בנו שלמה ספד לו:
"הלכת אל בית עולמך בלי לתת לנו אפילו מעט לגמול לך חסד בשנות זקנתך על כל שגמלת עמנו, בלי סבל ובלי רעש, מוקדם מדי... ספר קהלת, שקראנו בשבת חול המועד סוכות, יום לאחר פטירתך, מסתיים במילים שוודאי גם הן צוואתך: "סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת-הָאֱלֹקים יְרָא וְאֶת-מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם...".
יהי זכרו ברוך.