'למנצח על מות לבן מזמור לדוד' (תהילים ט א) -
שואל התלמוד (ע"פ ברכות ז/ב): מזמור לדוד? קינה לדוד היה צריך להיות?!
ובודאי יש לקונן:
על ילד צעיר – על נשמה טהורה – שככה נתקעו לו חייו.
שנתקף במחלה אכזרית, שסבל ייסורים, שהתפתחותו נעצרה וכמעט שלוש שנים בין תקווה לייאוש - ובסוף נגמר כך בשבת קדש.
מזמור לדוד? קינה לדוד ראוי להיות.
על הורים שמצאו זה את זו – אחרי כל כך הרבה חיפושים ובנו משפחה יפה, בעזרת ה', ונתן להם ה' בן בכור. ילד טיפוחים, ללטף, להחזיק, לחבק ולקוות.
ה' נתן – וה' לקח – האם נוכל לומר יהי שם ה' מבורך?
על התוכניות שהיו ליוסי ולילי לדוד שלום - על הציצית שלו שלא יזכה עוד ללובשה ותהי לו כיסוי, לאחר מותו. על התקוות לראותו גדל וצומח ומדבר והולך ולומד וממשיך מסורת אבות. על ילד שרק בקע והנה איננו: רחק מחבק, נעלם מקרוב.
מזמור לדוד? קינה לדוד ראוי היה להיות!
אולם ממשיך הפרק ואומר:
'אודה ה' בכל לבי אספרה כל נפלאותיך' (שם פס' ב) -
על ילד צעיר – נשמה טהורה שכך שבה אל בוראה – שלמה ונקייה כפי שעשאה יוצרה.
על ההורים, שהורו לכל מהי אהבת הורים לילדיהם, מהו המאבק למענם ולמען חייהם. לילי - כלביאה על גורותיה – ללא מנוח וללא אנחה במסירות אין קץ ובעקשנות בהירה ושלמה. ויוסי - כרחם אב על בנים - נאבק בתפילה ובתענית, בבקשת ברכות צדיקים ובמסירות לימודית אין קץ. והסבא – אבא של לילי - המסור בכל מאודו ובני המשפחה וכולנו בתפילה ועזרה.
לאן הולכת התפילה?
כמה תפילות ומזמורי תהילים נאמרו בשביל רפאל דוד שלום בן אורואליה? כמה דמעות נשפכו? כמה כוונות כוונו? לא לשווא ולא לחינם.
כמה קשה לדבר על ילד רך, שעוד לא נצבעו חייו בצבעים עצמאיים ברורים, שחלק נכבד מימיו היו ימי ייסורים וקושי והגבלה. ושמשו, שרק זרחה, כבר שקעה והותירה חסך וקושי ושאלות קשות - על החיים, על האמונה ועל מה שביניהם.
כמה קשה לראות דורות של הורים ודודים וסבים נאספים ללוויית יקירם שלא כדרך כל הארץ, ללא סוף טוב וכמעט ללא נחמה.
מזמור לדוד? קינה לדוד ראוי להיות. ובכל אופן לא לשווא ולא לחינם.
הילד הטהור הזה לימדנו כמה שברירים חיינו. כמה המכונה המופלאה הזו ששמה האדם נתונה לשבר וכמה אין הבטחה שלא ייסתם הפתוח ולא יפתח הסתום.
כמה מופלא כל יום שאנו עוברים בבריאות ובטובה, וכמה יש להודות על כך.
ממנו ומהוריו למדנו, מהי מסירות ועד אנה יכולה ללכת הקרבה וההקרבה. איך ניתן לשנות ולהשתנות, כשהנסיבות מחייבות.
למדנו, שאנו כקהילה יכולים להתגייס, לתת כתף, להתפלל, להשתתף ולגלות חברות וטוב הלב.
לא לשווא ולא לחינם.
וכדי שנוכל לומר יהי שם ה' מבורך – עלינו לדאוג שגילויים אלו של כוחות שטמונים בנו, של עוצמות שלא ידענו כי אנו נכונים בהם, ימשיכו להתקיים גם אחרי דוד – והם יהיו המשכו - המשך אורו שלא יכבה לעולם ועד.
יהי זכרו ברוך.
