שלמה נולד בגרמניה בעיר דורטמונד בשנת 1924, בן למשפחת מהגרים מפולין.
בהיותו בן 14, גורשה המשפחה לגבול פולין, ומשם יצא שלמה להכשרה ליד ביאליסטוק. כאשר התקרבו הגרמנים, הצליחו שלמה וחבריו בהכשרה, להימלט לצד הרוסי ולהמשיך בתכנית ההכשרה, עד שיד ההשגחה זימנה להם אפשרות לצאת למסע הארוך, שיעדו ארץ ישראל.
בתחנת הרכבת שממנה עמד לצאת למסע לארץ ישראל, נפרד שלמה מהוריו. הוא לא שיער שזו תהיה הפעם האחרונה. בהגיעו לארץ, כבוגר הכשרה, ידע כי עליו להשלים את השכלתו כחקלאי כדי להגיע להתיישבות, ואכן נקלט במקווה ישראל, שם הצטרף לגרעין האוסטרלי וכך הגיע, בשנת 1943, לשדה אליהו.
כרבים בשדה אליהו, התחיל את דרכו בגן הירק. משם עבר למאפיה, במשך שמונה שנים היה שלמה "מוציא הלחם" של קהילת שדה אליהו. כאשר הוחלט, לצערו, לרכוש לחם מן המאפייה בבית שאן, עבר שלמה למדגה והתמיד שם כעשרים שנה. עד יומו האחרון הייתה שמורה בלבו פינה חמה לענף ולצוות. בשנים האחרונות עבד שלמה בשמחה ובמסירות במפעל ביו-בי המשגשג.
את השכלתו, שנקטעה בנעוריו, ניסה להשלים בכל הזדמנות. הוא התעניין בהיסטוריה, בידיעת הארץ וביהדות, ועשה מאמצים מיוחדים להגיע לשיעורים שונים, ובעיקר למורה הכריזמטי משה וייס, שאותו נהג לשמוע בקביעות.
שלמה אף פעם לא התלונן; לא על משהו ובוודאי לא על מישהו. שלמה אהב לעזור לכל אחד, היה לו קשר בלתי אמצעי עם כולנו, נתן שלום והתעניין עניין אמיתי, ולעצמו לא ביקש דבר.
כך היה: שמח בחלקו, מסתפק במועט, קורן תמימות ושמחה על כל קשר.
כך נזכור אותו וננחם את בני משפחתו.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
