כשנתן נולד לפני 90 שנה בהמבורג, גרמניה, לא יכלו לתת לו שם יותר מתאים מנָתָן. כל עוד נשמתו בו לא הפסיק לתת. שנים טיפל במסירות באסתר אשתו במחלתה. לרובנו, המגע עם נתן היה חשמלי. גם לעת זקנתו התאמץ להגיע לחשמליה. כשהבאנו אליו את אותו קומקום שכבר היה ראוי להיזרק, בחיוך ובסבלנות היה מקבלו ואומר: "ננסה...", וכאשר עלה בידו, היה מביא את המכשיר לבעליו. נתן היה פעיל בחיי החברה. מה שקיבל על עצמו ביצע באחריות יקית, אחריות שלא סובלת "שעטנז". שימש בתפקיד מא"ז, מרכז קניות, עבד ב"טיב", ברפת ובחשמליה.
נתן עזב את המבורג בגיל 18, עבר לאנגליה במסגרת הבח"ד ושם נישא לאסתר. עם שתי ילדות הגיעו לטירת צבי בשנת 1946. בית הכנסת היה לו לבית שני, חרף געגועיו למסורת ונוסח התפילה של יהדות המבורג. הוא הצטיין כ"בעל קורא" המכבד כל מילה וכל טעם. קורא שהיה לו ספק בקריאה היה פונה אל נתן להדרכה. הוא היה מוכן "לכבות שרפות" בבית הכנסת – לעלות ללא התראה לבמה ולקרוא בדיוק רב. יפה עשו חברי החברא קדישא שהניחו על טליתו 'יד קוראים'. נתן היה פעיל גם בבניין בית הכנסת, כשתכנן וביצע את עבודות החשמל של הבית. גאה היה במיוחד בתאורה שבכיפת בית הכנסת.
בשנים האחרונות הצטרף נתן לשיעור שלנו בשבת בבוקר. מאז שהגיע לא היינו זקוקים לתנ"ך. הוא היה קונקורדנציה חיה. ישב בן ה-90 ליד נער בן 12. הנער - מבוגר בהשגותיו, ונתן - צעיר בעקשנותו להבין דבר עד הסוף, ובסיכום הדיון מסכם בשקט תקיף: "לא מקובל עליי".
נתן תיעד את קורות חייו בחוברת שכתב למען ילדיו, נכדיו וניניו הרבים.
הלך מעמנו בפרשת 'בחוקותי' חבר טוב, שתרם תרומה למימוש ההבטחה האלוקית לביטחון, שלום ושפע בארץ, בנוסף לתפקידיו ועבודתו. הלך בחוקותיו, שמר מצוותיו וקיים אותן בשמחה ובטוב לבב.
יהי זכרו ברוך.
קדיש גולדברג
(מתוך ההספד)
