ישבתי בביתי אחרי שחזרתי מביקור קצר אצלך, ביקור שהיה לשגרה בשלושת החודשים האחרונים של חייך, מבקש להכין שיעור בפרשת השבוע ומתלבט. לא יכולתי לנתק את חוט המחשבה ממך וממצבך הקשה. הכנתי שיעור שכותרתו – האקטואליות של פרשת 'אחרי מות', והנה הוא נהיה כל כך אקטואלי. הביטוי המופיע בפרשה זו, "בקרובי אקדש", נראה לי ברגעים אלו כה הולם את דמותך – היית מאוד קרובה לקב"ה, בעלת אמונה תמימה, אהבת תורה, יראת שמים ויראת חטא. לאורך כל חייך הייתה בך משיכה ואהבה מיוחדת ללימודי קודש ובמיוחד ללימוד התורה.
בפרקי אבות נאמר: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו". לא היו לך שונאים, כולם אהבו אותך, וכך גם הקב"ה – ולכן התגשם בך המקרא של "בקרובי אקדש" במובנו הפשוט ביותר; זכית לאריכות ימים ולמשפחה גדולה ואוהבת שלפני כחצי שנה התכנסה יחד לשבת שלמה, וחגגה לך יום הולדת 95 לפי בקשתך ולכבודך, אמא, סבתא-רבה. המשפחה כולה העריצה את תכונותייך הנפלאות כמו אהבה למוסיקה, טוב לב, מקוריות, חלוציות, נחת רוח ואופטימיות שהיו בך ללא גבולות. גם כשהיה קשה היית אומרת "גם זו לטובה". תמיד הייתה בך בת-צחוק כי באמת אהבת את השמחה שבחיים, וידעת לקחת ממנה מלוא החופן. שמך הלועזי-גרמני הוא הִילְדֶה, ואני לעיתים קראתי את השם הָיַלְדָה, כי גם בשנותייך הבוגרות והזקנות תמיד נשארה בך שובבות ילדותית, שובבות הלקוחה כאילו מהצגה או מחזה שכה אהבת להיות שותפה בהם. מעולם לא התחשבנת עם אנשים על מה שעשו, ונטית לסלוח וגם לשכוח את מעלליהם, גם בגלל חולשתך בחשבון וגם מפני שזו היית את, תכונה כה נפלאה שנתנה לך איכות חיים נהדרת.
מי ייתן ונישא אנחנו, כל המשפחה, את הערכים והזיכרונות שהשארת לנו צרורים היטב בלבנו ובנשמותינו.
נוחי בשלום, אמא יקרה, וינעמו לך רגבי ארץ ישראל שכה אהבת.
יהי זכרך ברוך.
הבן, יששכר ברמן
(מתוך ההספד)
