במגילת רות מובאת ברכה מפיו של בעז, אשר ברבות הימים הפכה להיות הברכה של תנועת הנוער בני-עקיבא: "והנה-בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים, ה' עמכם; ויאמרו לו, יברכך ה'". בעז ובני-עקיבא היו בעלי קשר בל ינתק. זכיתי להכיר את בעז לפני כחמישים שנה, עת הגעתי לכהן כשליח בני-עקיבא בברזיל. זכינו לעבוד בשיתוף פעולה ובידידות עמוקה שהחזיקה מעמד קרוב לחמישים וגבלה מעבר לעבודה המשותפת שלנו. לכל אחד ממכריו יש בעז לזר משלו.
בעז בא ממשפחה ציונית שרשית מגשימה, אשר קיימה מצוות עלייה לארץ ישראל הלכה למעשה. ואכן, את המשפחה וצאצאיה אפשר לפגוש בכל חלקי הארץ. מלבד היותו מדריך מסור ששמר על קשר רצוף עם חניכיו עד עצם היום הזה, היה בעז איש המעשה. הוא שימש כגזבר התנועה כאשר בנינו בית לתנועה, וידו הייתה בכל פעולה שדרשה תבונת כפיים. לבעז הייתה תחושה של עבודת קודש. כך הוא ראה את העבודה בתנועה ובקיבוץ, וכך נהג עת חיפש לקנות תורה בכל דרך אפשרית. דומני שדברי מדרש רבה לפרשתנו ראויים לבעז:
"והוא יושב פתח האהל כחום היום. רבי ברכיה משום ר' לוי אמר ישב כתיב בקש לעמוד א"ל הקדוש ברוך הוא שב אתה סימן לבניך מה אתה יושב ושכינה עומדת כך בניך יושבין ושכינה עומדת על גבן כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין קריאת שמע והן יושבים לכבודי ואני על גבן שנאמר (תהלים פ"ב) 'אלוהים נצב בעדת אל' ... ר' שמואל בר חייא ורבי יודן בשם רבי חנינא על כל שבח ושבח שישראל משבחין להקב"ה משרה שכינתו עליהם מה טעם (תהלים כ"ב) 'ואתה קדוש יושב תהלות ישראל'".
בעת האחרונה, עת סבל מכאבים וניתוחים חוזרים, אינני זוכר שבמפגשים בינינו התלונן על מצבו. להיפך, הוא שידר אמונה עמוקה שיזכה לשוב לאיתנו, אך לא עמדו לו כחותיו. ללאה, הרעיה המסורה, לאחים, לילדים, ולנכדים - במה אנחמכם? קשה הפרידה לכולנו אבל זכרו המבורך ופעליו יהיו שמורים עמנו. בעז, נעמת לנו מאוד.
יהי זכרו ברוך
משה גלס
(מתוך ההספד)
