הגוזלים עזבו את הקן, פרשו כנפיים ועפו, אך הקן לא עזב אותם. זו הייתה תמצית דרכך. אנחנו בגרנו ולדרכים שונות הלכנו, ואת בדרכך השקטה ועם אהבה רבה הבאת אלינו את קינך ואת דאגתך. את הקן שלך, את ביתנו, הקמת בקבוצת יבנה ואנו הרגשנו בו את דאגתך ואהבתך. את בית הורייך, מקום הולדתך, בעיר ברסלאו שבגרמניה, עזבת טרם מלאו לך 16 שנה וכך הגעת לארץ לקבוצת רודגס. שנות ילדותך היו שנים סוערות וקשות ושם חישלת את אופייך וגילת את הכוחות שבך.
עליית הנאצים לשלטון הביאה אותך ללימודייך בבית הספר היהודי ושם פגשת את מורייך, אשר הטביעו עלייך את חותמם. שם התגבשה הזהות היהודית והחלוצית שבך. מיום שהגעת לארץ השתנו חייך, הבנת שאלו חיים אחרים במציאות אחרת. היית בין ראשוני העולים לנקודת ההתיישבות ביבנה, ושם אף התחתנת עם אבא בשעה שבא לחופשה מהצבא הבריטי. ביבנה חיכית לאבא חמש שנים, עד שנת 1946, השנה בה חזר אבא מהבריגדה היהודית. שם בניתם את ביתכם. הגדלת לעשות ובשעה שהגיעו סבא וסבתא מאנגליה לארץ פיניתם את הבית עבורם, עברתם לגור בחדרון קטן וטיפלת בסבא וסבתא, הורי אבא, במסירות ובאהבה. לימדת אותנו מהי מצוות כיבוד הורים. ישלם ה' פועלך.
החמה מראש האילנות נסתלקה. זה השיר ששרנו יחד כל ערב שבת. אמא, היית לנו לאור ולשמש, הקרנת עלינו מאהבתך. בהסתלקותך נעלמה השמש אך אורך ימשיך בלבנו.
יהי זכרך ברוך.
שעיה
(מן ההספד)
