חנה לכר, לבית ולך, נולדה בקיבוץ שלוחות לטרודי ואהרון. את ביתה החם בנתה בקיבוץ מעלה גלבוע ויחד עם משה ילדה את דקלה, נתן, יובל, ערן ויאיר. בשנים האחרונות נולדו גם שלשה נכדים, שהוסיפו עוד אור לבית.
מאיפה מתחילים לתאר ולבטא מי זו חנה עבורנו? האם זאת חנה הגננת, שגידלה את ילדינו ואת ילדי ילדינו בנועם ובנינוחות נדירה, שלא שמענו ממנה הרמת קול על ילד, ובכל זאת ידעה להציב גבולות באופן ברור? ואולי נספר על חנה הפעלתנית, שידיה מלאות חסדים ולבה קשוב לאחר, חנה שמפיקה עוגות שאין מתחרה להן,
חנה שנותנת ומעניקה מעצמה כאילו הדבר מובן מאליו, בלי אומר, בלי בקשת תודה. חנה שמתרחקת ממחמאות, שעושה הכל בצנעה, הרחק מאור הזרקורים, ברוגע אופייני ובמאור פנים. חנה שהיא בת הזוג של משה, שיחד אתו רקמה זוגיות נדירה ביופייה ובשלמותה, שכל מי שצפה בה נמלא התפעלות שיש דבר כזה בעולמנו. וחנה האם, הסבתא, שחיבוקה מנחם על כל צרה, שעיניה הטובות מביאות מרפא לכל מכאוב.
אבל אותך, חנה, לא יכולנו לרפא. כשמצבך החמיר מאוד, הפרידה הייתה כבר באוויר, והיה קשה לנשום אותה. כולנו רצינו שתישארי עוד איתנו, שנמשיך ליהנות ממך וממי שאת. אדם שנגע בכל אחד ואחד מאיתנו, אדם שכל מי שהכיר אותך אהב אהבה חוצה גיל, אהבה שלא תלויה בדבר. אהבה שאין לה שיעור. איך יכולנו לחשוב על הקהילה שלנו בלי דמותך המחויכת שעוברת בינינו, יוצקת בנו כח מעצם מי שאת? איך יכולנו לחשוב שנצטרך להיפרד מאצילות הנפש שלך, מהטוב שלך, מהאישיות הקורנת, מחנה שאנחנו כל כך אוהבים?
אני רואה אותך בילדיי שגידלת, בדורות שהצמחת, אני רואה אותך במשפחתך הנפלאה שאיתנו, שהיא תמונת ראי למידותיך היפות. את החסר שלך, את החלל הגדול שאת מותירה ננסה למלא בנתינה, במעשים טובים ובחיזוק המשפחה המיוחדת שלך. אנחנו מחבקים את משה ואת כל בני המשפחה, כואבים איתם, ובוכים על המתנה היקרה שהופקדה בידינו לזמן כל כך קצר, ונלקחה.
יהי זכרך ברוך.
נעמי לפשיץ,
מתוך ההספד
