ביום רגיל, בשובה מעבודתה במחסן הבגדים, עזבה אותנו לפתע חברתנו היקרה טוטי מאירי. כמה מתאימה לטוטי פרידה כזו, לא להטריד, לא לדרוש, לא להכביד, לא ליפול למעמסה. כך בצנעה, בשקט, בתוך ביתה הנעים, מסרה נשמתה לבורא.
כזו הייתה טוטי, חביבה על כל חבריה וקרובי משפחתה.
בימים הסוערים שאחרי מלחמת העולם השנייה ובסמוך להקמת מדינתנו, עלו ארצה טוטי ומרדכי מאירי, זוג צעיר, יפה, נמרץ ומלא תקוות להשתתף בתקומת עם ישראל בארץ ישראל. הם הגיעו מהכשרת הבח"ד באנגליה והצטרפו לטירת צבי. מרדכי היה חבר פעיל בגזברות, במטעים ובמפעל והיה בעל-תפילה מעולה בבית הכנסת. טוטי החלה דרכה כמטפלת בפעוטון ואחר כך המשיכה כתופרת במתפרת השמלות. מרדכי וטוטי לא זכו לילדים משלהם, אבל נוכחנו לראות כמה רבים מבני טירת צבי השתתפו בהלוויה וגם אמרו דברי הספד ופרידה בהרגשה שהם ילדיה.
נזכור את טוטי (טובה, בשמה העברי) כאשה מאירת פנים, אוהבת, משתתפת, אִכפתית, אהובה, נאה וצנועה, אוהבת חברה ושמחה בחלקה. לאחר ההלוויה, וגם ביום השלושים לפטירתה, נאספו במועדון חברים, בני משפחה ואורחים, והעלו מזכרונותיהם קווים לדמותה האהובה. נסגר ביתם הטוב של משפחת מרדכי וטוטי מאירי. אנחנו נזכרם במעשיהם הטובים.
יהי זכרה ברוך
(מתוך ההספדים)
