עמוס, בן שמואל ופנינה, ממייסדי טירת צבי, היה לאורך 71 שנותיו פעיל, מנהיג ותורם בקיבוצנו, בתנועת הקיבוץ הדתי, בבני עקיבא בארץ ובחו"ל, בוועד הגוש, וכמנהלן בבית הספר שק"ד. עסק בבטחון, בחינוך ובחברה, והיה איש משפחה למופת.
מבין הדברים שנאמרו לזכרו:
בזמן שהותו בבית החולים, לאחר הניתוח הראשון, הוא קרא לי לדגל, והציע לי להחליף אותו בתפקיד מזכיר הפנים באופן זמני. כבר אז התפעלתי מהיכולת שלו לצאת מכאבי הגוף וההתבוססות במחלה, ולהמשיך ולקחת אחריות ציבורית, ולחשוב על הקהילה. המחשבה הראשונית הייתה כמעט לא רלוונטית לאור הפנייה של עמוס. חשתי שאיני יכולה לסרב לו. בתחילה שנינו קיווינו שהזמני יישאר זמני ואוכל להחזיר לו את ה"פיקדון". המצב הזמני נשאר כמעט שנה, אך גם כשהתאושש, הבנו שכדאי שישמור כוחות להחלמה. בכל התקופה עמוס ליווה אותי. חשתי שחשובה לו מאוד הצלחתי, והרגשתי שאני יכולה להתייעץ אתו בכל דבר ועניין. ואכן, תמיד הייתה לו עצה נבונה ומילת עידוד. שמחתי לשתף אותו בלבטיי ובהתחבטותי, בהצלחות ובכישלונות. ידעתי שתמיד תהיה לי אוזן קשבת, עידוד כשצריך, ולעיתים גם נזיפה.
טירת צבי והקיבוץ הדתי היו חשובים מאוד לעמוס, ולי היה חשוב לערב אותו בכל מה שניתן. עמוס ניהל ביד רמה ובצורה מעוררת התפעלות את כל ההכנות למועצת הקיבוץ הדתי. היה שותף פעיל בצוות המוביל לשינויים, השתתף במזמו"ר, היה מעורב בבית הספר וחבר בוועדת הכספים. עד לאחרונה גם כשותף פעיל בצוות לבטחון סוציאלי. נראה היה שעמוס קיבל החלטה שהמחלה לא תעצור לו את החיים, ושימשיך להיות מעורב בחיים הקהילתיים, בקהילה אותה אהב, שהשיבה לו אהבה וליוותה אותו בתפילה לרפואה שלמה בשנים האחרונות.
עמוס המשיך לצאת לסיבובי הליכה ברגל או באופניים בשעות הנעימות של היום, פעמים הולך באיטיות, אך לא מוותר. ההתמודדות של עמוס עם המחלה עוררה השראה.
יהי זכרו ברוך.
אפרת פולק
