לפני 25 שנה בכ"ח באדר באת לעולם. עד התיכון למדת בבית הספר האזורי שק"ד ואז, הודעת להוריך שאתה עובר לישיבה בחיספין, תקופה שהפכה אותך כנראה לטייל ואוהב טבע. המכינה בעלי היתה עבורך רק תחנת מעבר בדרך לישיבה באיתמר ובמשפחה הודעת שאין פשרות, אתה הולך לשירות צבאי מלא. וכך, באוגוסט 2008 הצטרפת לאחת הסיירות המובחרות, ל'מגלן'. השירות הסתיים והנה אתה שוב כאן, בבית, עובד במסירות במטע התמרים ונבחן לבחינה הפסיכומטרית, לפני הטיול, הגדול.
לפני כשנתיים חזרת, בוגר, מהורהר ומחפש משהו... עברו שלושה ימים ונבלעת חזרה לתוך ענף התמרים ולבית הבד של קיבוץ מירב, לתקופה קצרה, אך מלאת מחמאות ואחריות.
ואז ירושלים נכנסה לחייך. תחילה בעבודה ובקורס קופירייטינג, ומשם לדרך הבטוחה, ושוב הודעת: התקבלתי ללימודי כלכלה ויחסים בינלאומיים. לאחרונה עבדת ב"מטייל", ויכולת לצרף עבודה עם תחביב.
ביום חמישי האחרון, רצית מאד לצפות במסע הפורמולה 1 בירושלים, אבל כאן, בין הבריכות, בנוף ילדותך האהוב, קראה לך האחריות והאהבה לנווה מרים שלך, פינת החמד שבין מטעי התמרים אותה בחרת להקדיש לזכרה של סבתך – מרים רוז, אוהבת אדם ואדמה. כהרגלך, הודעת לחברים שיבואו, הכנת חומרי עבודה כדי לשפץ וההודעה האחרונה שלך היתה "תפגשו אותי בחמש, משפצים את נווה מרים".
אתה לא הגעת.
נעצרו חייך היפים על הדרך המובילה הביתה, אל נוף הטיולים והעבודה, אל הנתינה והחברות.
השארת אותנו שותקים והמומים.
בכל מקום חדש אליו הגעת אספת עוד חברים, אל אוסף הרבים שהיו איתך מהעבר.
כולם, באו לחלוק לך כבוד ולחבק את המשפחה שלך שכל כך אהבה אותך.
ציפי ושמעון ובני המשפחה הדוממת בכאב האובדן,
אני מתפללת שנמצא יחד, בתוך המציאות המרה בה נפער הבור בתוככם, את הדרך
להנחיל את ערכיו של אבנר לדור הצעיר, ערכים של נתינה ושמירת הכבוד שבין אדם לחברו.
יהי זכרו ברוך.
רותי בן דוד
(מתוך ההספד)
