זלמן נולד בווילנה. בילדותו עברה המשפחה לקובנה. משפחתו היתהציונית-דתית ולה חמישה ילדים. בילדותו, למד זלמן בתלמוד תורה ששילב גם לימודים כלליים וכשגדל, עבר ללמוד בישיבה. בגיל 21 גויס לצבא הליטאי ובשנת 1938 הצטרף להכשרה לקראת עלייתו לארץ. לאחר כשנה, עלה לארץ והצטרף לקיבוץ רודגס. עד מהרה השתלב זלמן בחבורה ונבחר לצאת לבחון את אדמות יבנה במשלחת בת שלושה נציגים.
במלחמת העולם השנייה התגייס זלמן לצבא הבריטי, למשמר החופים, שם עסק גם בארגון הפלוגות הדתיות. ליבנה חזר עם שני חבריו הטובים ממשמר החופים: דוד אריאל ויחיאל גרוס, והשלושה מכונים ביבנה ה"זלמנים", או: זלמן א, זלמן ג, וזלמן ב.
בשנת 1947 מגיעה חיה ליבנה. ניצולת שואה, גם היא ילידת קובנה, שהכירה את משפחתו. הזוג מתחתן ונולדים להם שלושה ילדים: אריה ז"ל, רותי ויעקב, יבדלו לחיים ארוכים.
זלמן, לימדת אותנו מהי עין טובה, כיצד להסתכל על הצד היפה שבחיים, להסתפק במועט ולקבל את העולם בחיוך. חווית קשיים, שהגדול שבהם היה אובדן הבן האהוב אריה, בפיגוע רצחני. לימדת אותנו מהו חבר טוב, בחברותך עם דוד ויחיאל. ההומור המיוחד ששימרתם לאורך שנים, הוסיף נופך מזרח-אירופאי ליבנה הייקית. לימדת אותנו מהו לב של חבר ושכן ושותף אמיתי, ראשון לכל משימה קיבוצית. חינכת דורות רבים של גד"שניקים צעירים למסירות, אחריות והתמדה. במקביל, קיבלת אחריות על בית המדרש ועל הספרייה התורנית, וביתכם היה פתוח לתלמידי חכמים.
זכית לאריכות ימים. בני משפחתך ליוו אותך במסירות, והיית עטוף בחברים חדשים מהקיבוץ - חלקם ותיקים, וחלקם צעירים מאוד - שעקבו בהשתאות אחריך: , בן תשעים, פועל חרוץ, ירא שמים. נושמים את אישיותך שכולה התגלמות רעיון תורה ועבודה, ורואים בך מקור השראה לשורשיות ולמסירות, לאהבת תורה ולאהבת אדם.
זלמן, אתה שהיית כל כך צנוע, תיזכר בליבנו כאגדה שחיה בקרבנו, כאבן יסוד מאבני המקום.
יהי זכרך ברוך.
נח חיות
מתוך ההספד
