סבתא חנה היקרה,
כל בני משפחתך וכל חברייך לקיבוץ, איבדו לא רק ראש משפחה וחברה יקרה , אלא גם דמות
שהיתה מופת וסמל.
התכונה שהייתי מעטר ככתר לראשך, בראש ובראשונה, היא שאיפתו של כל בן אנוש: שליטה עצמית
מופלאה בעזרת השכל. אמרת מה שחשבת שנכון לומר, אכלת מה שחשבת שנכון לאכול, ועשית כל מה
שחשבת שנכון לעשות, במידה ואת מסוגלת לעשות זאת.
עברת תקופות לא קלות בחייך. בתחילת דרכך עברת עם משפחתך עקירה מארץ אחת והיקלטות
בארץ אחרת, בעוד מועד, בחסדי ה'. התייתמתם מאביכם בגיל צעיר, וכאחות בוגרת היו לך משימות
אישיות ומשפחתיות.
לאורך כל הדרך עמדו לך חוכמתך והשליטה העצמית שפיתחת. הקב"ה ליווה אותך וזכית
לעלות לארץ ולהשתלב בעשייה חברתית וציונית. כאחות בכורה את עלית לארץ ראשונה, וכמעט
כולם עלו בעקבותייך.
הקב"ה הפגיש אותך עם סבא היקר, בנימין (פומי) ז"ל, וכולנו עדים לאהבה שהיתה ביניכם.
חייתם יחד באמונה שלמה בדרך הקיבוץ הדתי, בהסתפקות במועט ובפשטות, בלי לעגל פינות וללא פשרות.
עברתם יחד את השכול, כששמעון ז"ל נהרג. הרגשות היו עזים וכואבים, גם שנים רבות אחר כך, אך
ההתנהגות היתה כרגיל, מאופקת ואצילית.
הצלחת לשמור על חשיבה צלולה ובהירה, והרבה אנשים נהנו מעצותייך ומחוכמתך. למרבה הפלא, גם
בגיל מבוגר ומבוגר מאוד, היית פתוחה לשינויים ולחידושים, לעתים אף יותר מצעירים ממך בהרבה.
את היית התגלמות של "ועדת חברים", שבה היית חברה שנים רבות, באובייקטיביות כמעט מושלמת, ובמעורבות בחיים ובעניינים של כולם, בדיסקרטיות ובנאמנות.
הדבקות שהיתה לך בשיעורי התורה, שכה אהבת, מעוררת השתאות. לא ויתרת, גם בגיל מבוגר מאוד, על שיעורים ושיעורונים, עד לא מזמן. בשנים האחרונות לא שמעת היטב, אך לשיעורים
התייצבת באמונה ובדבקות, דוגמה ומופת לכולנו.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
חתנך,
יעקב גרינגליק
(מתוך ההספד)
