"הירוק היום ירוק מאוד
והאפור היום אפור מאוד
וקצת שחור ואין לובן בעיר.
והנסער היום נסער מאוד
והעבר - עבר מאוד
קצת עתיד, ואין הווה באוויר".
לאה גולדברג
פיפקה,
בתוך כל האפור צבעת את הימים בכתמים עזים של כתום, סגול וכחול – בצבעוניות העזה של ציוריך ובהמלצתך לאנשים לצבוע קיר בצבע עז וחם בביתם. הגוונים הרכים בציורי המים שלך, לעומת הסערה בציוריך המופשטים, היו לי לחידה ולהשתאות. הצבע, הפרח והיופי הם מילים נרדפות לשמך.
תמיד הארת וקיבלת כל אחד במאור פנים, בשלום, במילה טובה ובהתעניינות רבה.
היום בו אנחנו נפרדים ממך הוא יום אפור מאוד ויחד עם ילדי הקיבוץ שאהבת אנו מתפללים שתנוח בשלום ומבטיחים לזכור אותך באהבה צבעונית.
אתה יליד גרמניה שהיגר לארגנטינה, שם התבגרת. גדלת בבית שהיה ידוע בקהילה בהכנסת האורחים, זרים ומכרים. היית בין מקימי תנועת הנוער בני עקיבא ופעלת רבות בסניף. שימשת כמדריך וכמגשים. לפני העלייה לארץ ישראל ולקיבוץ עם הדרום-אמריקאים, הדרכת בהכשרה. הגעתך לסעד בשנותיה הראשונות,
יחד עם הקבוצה כולה, היתה חשובה להמשך קיום הקיבוץ. היית אחראי לתברואה של המקום, ודאגת במסירות למראה הבית המשותף שלך ושלנו. בנוסף לעבודתך, עסקת בציור והשתתפת באופן קבוע בשיעורי הגמרא של נתן ז"ל, אליהם היית מופיע, ממש כמו יקה, תמיד חמש דקות מאוחר.
שלום לך חבר יקר
יהי זכרו ברוך
משה אש ודודה (דוד) זהבי
(מתוך ההספד)
