חיים נולד בתוניס להוריו יוסף ושמחה. בגיל 15 הצטרף לתנועת בני עקיבא בתוניס (עיר הבירה של תוניסיה). בגיל 17 נשלח על ידי התנועה לשנה לישראל במסגרת מתנדבי חוץ לארץ (מח"ל). במהלך השנה התנדב יחד עם חבריו שהיו בעיקר יוצאי ארצות הברית ואירופה, באחד הבסיסים של צה"ל. במסגרת אותה שנה שהו חיים וחבריו בקיבוץ עין צורים, והמורה שלהם לעברית הייתה טובה אילן. בסיום אותה שנה חזר הביתה ומונה לרכז את סניף בני עקיבא בעיר תוניס. תוך כדי היותו רכז בנ"ע הכיר את אשתו לעתיד שהייתה חניכה בסניף בני עקיבא. לאחר כשנתיים בתפקיד כשסגרו שלטונות תוניסיה את כל תנועות הנוער בארצם, עבר חיים לשמש כמדריך לעברית וכן כאקונום בתנועת חב"ד שבתוניס.
במהלך כל השנים הללו בתוניס חווה חיים התנכלויות מצד השלטונות עקב היותו פעיל בתנועות נוער, ולכן ב- 1963, שנתיים לאחר שנשא לאישה את אסתר תבל"א, עזבו השניים את כל משפחתם ועלו לארץ ישראל עם בנם הבכור שהיה אז בן חודשיים. בארץ ישראל התיישבו תחילה ברמת אליהו (כיום – ראשון לציון) וכעבור חמש שנים הצטרפו לקיבוץ בארות יצחק.
במהלך השנים השתתף חיים במלחמות ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים. חיים עבד בגד"ש ובמפעל 'חצם', וכן שימש כאקונום במשך שבע שנים. לאחר מכן, עבד כמנהל חשבונות בקיבוץ ובחברות חיצוניות לקיבוץ. במהלך השנים נולדו לחיים ולאסתר שישה ילדים וכן נכדים רבים. בנוסף לילדים הביולוגים החליטה המשפחה לצרף אליה בחור צעיר בשם חנניה פרץ, נער שעלה לבדו ממרוקו בגיל 17. בהמשך הצטרפו למשפחה גם אשתו של חנניה (ג'ני) וילדיו. חיים עליו השלום נפטר בגיל 74 והוא משלים את שנותיו.
מורי ורבי, אבינו היקר נולד בפורים ונפטר בתענית אסתר בשבת קודש (תענית מוקדמת). חז"ל מציינים את המעלה הגדולה של הנפטר בשבת קודש. לפי המסורת שבידינו משה רבינו, יוסף הצדיק ודוד המלך נפטרו בשבת. אבינו היקר היה איש משפחה, אדם ישר ועם אמונת חכמים גדולה. השתדל מאוד במצווה קלה כבחמורה, היה שוקד על לימודו ובמיוחד בלימוד הדף היומי, עד ימיו האחרונים למרות מחלתו הקשה.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
בנו,
מיכאל
