נכתב ע"י בארות יצחק
בקיץ האחרון חלה הידרדרות במצב בריאותך. נאלצת לוותר על הרבה דברים שהיו חלק ממך ומאישיותך: על עצמאותך, על קצב החיים שלך, על מעורבותך ועל הישיבה בכורסה הקבועה בביתך לאור המנורה כדי לקרוא ולהוסיף דעת. על שיעורי יהדות בהם השתתפת, ועל נסיעה לקונצרטים ולאופרות שאהבת מאוד. על מלחמות נגד המִמסד ושיגור מכתבי מחאה.
שכבת במיטתך, נחלשת אך מתקוממת. לא מוכנה לוותר. בשלב זה ניתנה לנו ההזדמנות לחמם את לבך, לסעוד אותך ולבטא עד כמה הנך חלק חשוב בחיים של רבים מאיתנו - חברים רבים, קרובי משפחה, חברים של תני ז"ל שהרגישו כבנים לך וכאחים לתני. הם לא שכחו, והם גם מבטיחים לזכור תמיד.
בורכת בכישרונות יוצאי דופן ובכוחות נפש עצומים: חוכמתך, ידיעותייך ובקיאותך בכל תחום ונושא, סקרנותך העצומה. דעתנותך יוצאת הדופן. לא פעם אמרתי לך שאני בטוחה שבנסיבות חיים נורמליות יותר, את היית כבר מזמן פרופסורית מוערכת במוסד גבוה כלשהו. יעידו על כך עיסוקיהם של נכדייך המוכשרים אחד-אחד.
נסיבות חייך היו קשות, אך האופטימיות ודיבורך המצלצל תמיד בחיוניותו, לא נתנו להביס אותך. עברת את השואה האיומה עם סיפור משפחתי קשה וכואב. היית מהדור שהקים את בארות יצחק בנגב ולחמת כל חייך על שימור הזיכרון לדורות הבאים. במלחמת יום הכיפורים איבדת עם משפחתך את תני היקר. התאלמנת מיהודה בעלך לפני שנים רבות. חיית את הכאב יום-יום אבל תיעלת אותו לעשייה ולקשר.
תני אהרן שלכם קיבל את "עיטור המופת" על לחימתו העיקשת והאמיצה ברמת הגולן, ואני מעניקה לך, אורה היקרה - את "אות הלוחמת".
כה רבים הדברים שהייתי רוצה לספר לך ולאבלים שנקהלו ללוותך לדרכך האחרונה. לספר על אורה האחות הרחמנייה וביקוריה הקבועים בבתי הילדים של פעם, על עבודתך במרפאה עד שעות הערב המאוחרות, על הקמת הסוכה לזכרו של תני, מדי שנה, עם מוטות הברזל שהכין במסגרייה ועם קישוטים אמנותיים מעשה ידיו, על נסיעותייך לרמת הגולן לאתרי הקרבות, ולכלניות במערב הנגב, לחוש ולגעת ביפי ארצנו מקרוב.
לכי לשלום, אורה יקרה. נוחי בשלום על משכבך לקץ הימים.
יונה ברמן