חויל'ה,
בעודנו שרים לך את השיר "מכניסי רחמים" יצאה נשמתך בקדושה ובטהרה ממש כפי שחיית במשך כל ימי חייך. בעל הרחמים התיר את נפשך וגאל אותך מייסורייך.
אדם כשר היית, חוי, במובן הפשוט והברור ביותר של יראת שמים אמיתית וטהורה. "כל המוריד דמעות על אדם כשר, הקב"ה סופרן ומניחם בבית גנזיו". אנשים כמוך הם יקרי המציאות ומה שהוא נדיר ומיוחד נשמר בבית אוצרו של הקב"ה.
ביום שני שוחחת בנוכחותנו שיחה משמעותית מאוד עם הרב סטבסקי. סיפרת לו בבכי עד כמה את מפחדת למות ולהיפרד. הרב הפיג את פחדייך ואִפשר לך לצאת למסעך האחרון בהשלמה ובשלוות נפש. גם אנו, כל אוהבייך, זכינו בשל כך להניח לך להיפרד ולצאת לדרכך. במקום להתחבט ולעסוק ברוע הגזֵרה התחברנו בחיבור נדיר וליווינו אותך יחדיו לבית עולמך. כמו בחייך, זיכית אותנו ברגעים אלו בחסד נדיר ומיוחד. עטופים באהבתך חווינו רגעים של התרוממות הנפש, של דבקות גדולה, פיוס, נחמה ושבירת כל המחיצות. אשרייך ואשרינו שכך זכית לצאת מן העולם.
בכל ערב שבת עת הִדלקת הנרות התפללת על הילדים, על הנכדים על הכלות והחתן, ועל כל עם ישראל. השיר שכל כך אהבת, "וזכני לגדל בנים ובני בנים", נתקיים בנו ממש הלכה למעשה. גידלת אותנו - כן, גם אותי, חוי - בעבודה קשה, בעמל, ביגיעה ובהתמדה תוך מתן דוגמה אישית יומיומית ועם שמחה רבה. ואנו החזרנו לך בכפל אהבה.
מעל שנתיים וחצי חלפו מאז חלית. סיפור ההתמודדות עם המחלה עוד יסופר. עשינו הכול על מנת למצוא מזור למחלתך ולא עלה בידינו. אמרת כי את צעירה מדי למות. אין אנו יודעים חשבונו של מקום.
לכי למנוחתך לשלום, חוי, אנו בטוחים כי בעל הרחמים ימציא לך מנוחה נכונה וכי אור ה' אשר זרח עלייך בחייך יבהיק לך גם בעולמות העליונים. "שוועתנו קבל ושמע צעקתנו, יודע תעלומות - ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
אישך,
בנ"ש
