אם היינו שואלים אותך, אבא, האם תרצה שנספידך, כנראה שהיית עונה, לא. לא שאלנו אותך, ואם אנחנו עוברים על רצונך עכשיו, זה בא מהערכה, הוקרה ואהבה גדולה.
אבא אהוב שלנו, היית אבא נהדר. איש של נתינה ללא קץ, צנוע עד כדי סגפנות ולא מבקש לעצמו כמעט דבר. הנתינה הייתה המהות שלך, מה שהנחה אותך בחיים. לתת ולתת...
אף פעם לא היית דברן, אף פעם לא ניהלת איתנו שיחות נפש, אבל תמיד, בכל רגע ורגע, ידענו כי נפשך קשורה בנפשנו. היית לנו כסלע איתן, כעוגן, כמי שנותן כתף תומכת ואוהבת. בכל חיבוק שלך הייתה אהבה, דאגה, והזדהות האומרת "אני אתכם". כשזוהרה הייתה קטנה, לקחת אותה לרעות את הכבשים. אלו היו שעות של אושר בשבילה. שרת לה שירים, רקדת איתה, וכשהייתה עצובה, נתת לה כוס מים והראית לה את הכוכבים בשמים.
אתה אבא מדור שעבר תהפוכות גדולות בחייו, דור שלקח את גורלו בידיו ועיצב עתיד. גדלת למשפחה גדולה באורן שבאלג'יר ושם גם הציונות הפכה חלק ממך ומחייך. בהכשרה בצרפת, לקראת עלייה לארץ, פגשת את אמא וכך, בתור זוג נשוי, עשית איתה את הדרך ארצה באנייה "אקסודוס".
בהגיעכם לארץ בחרתם בדרך ההגשמה, החלוציות ויישוב הארץ, ולאחר מספר תחנות הגעתם לביתכם, כאן בניר עציון.
דאגת וטיפלת בכולם, בכולנו, ועמדת כעץ איתן כשסופות החיים היכו. עמדת איתן עד שבשנים האחרונות בריאותך גרמה לך להסתגר ולהתכנס בתוך עצמך.
מעולם לא סטית מדרכך, אבא, תמיד ישר, תמיד הגון, תמיד תומך, מחזיק ומסייע, ועקשן גדול מאוד כמו שרק אתה ידעת להיות. ואוהב אהבה רבה ושותקת.
כשעמנואל נהרג במלחמה, האמנת כי נפשך עוד תפגוש בו. אתה בדרך אליו ואנחנו מלווים אותך באהבה גדולה.
שתהייה לך מנוחה שלמה.
מתוך דברים שאמרו בנו נתנאל בנישו ובתו זהרה נחשול
