"אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'" (תהילים קיט, א).
מהי אותה תמימות הנדרשת מההולכים בדרך תורת ה'?
דרכו התמימה של אבא הייתה לאחד את תורת ה' השמימית עם העולם האנושי, הארצי. הוא ידע איך ליישם בשטח את האידאלים ואת הערכים הנצחיים שלנו.
דרכו החלה לפני כ-77 שנה, הרחק מכאן, בניו יורק. הוא נולד למשפחה יהודית-אמריקאית עם זהות יהודית ברורה שקיימה תורה ומצוות בהתאם לרמת הידע שלה. הזמנים היו קשים מבחינה כלכלית, ורק משפחות שהבינו את החשיבות של לימודי היהדות זכו ללמוד. למזלו, היה לאבא דוֹד, ללא ילדים, שהבין את משמעות החינוך היהודי, ומימן עבורו את הלימודים בישיבה.
מעבר ללימודי חומש, רש"י וגמרא, אבא למד מהו ערכו של חינוך יהודי לעתידו של עם ישראל, במיוחד בגולה. הוא הבין כמה בית הספר יכול להשפיע על התלמיד, על משפחתו, ועל הקהילה כולה. הוא גם הבין שלמרות שחינוך יהודי פרטי הוא יקר מבחינה כלכלית, המחיר של היעדר החינוך היהודי יקר עשרת מונים. הוא חשב שלא מספיק להקים מוסד חינוכי - כאלה היו רבים. האתגר היה להקים מוסד חינוכי שהילדים ירצו ללמוד בו באהבה ובשמחה. מוסד ששואף למצוינות, אך אינו מוותר על חוויית לימוד חיובית.
"עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" היה דרך חיים עבור אבא. הוא היה מהראשונים לקום ולרקוד בריקודי מצווה, לשיר באהבת ה' תמימה. אבא אהב לשבת עם חניכי האולפן בקיבוץ, ללמד אותם זמירות שבת, ולשיר איתם את התפילה.
ליווינו את אבי מורי בדרכו האחרונה, למנוחת עולמים באדמות קבוצת יבנה.
היה אדם גדול, שידע איך רצה לחיות את חייו ואיך רצה למות. הוא היה אופטימי ושופע חיוניות, בעל חזון ואיש מעשה כאחד. איש 'תורה תמימה'.
את אבא מלווים בדרכו האחרונה אלפי אנשים שבזכותו זכו להתקרב לאבינו שבשמים.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן.
בנו,
מורדי שבט
