אחד אחד, ובדרך הטבע מסתלקים לבית עולמם החברים שהיו עבורנו "שדה אליהו". דומה כי רות גילמה בתולדות חייה ובאישיותה את המותג "דור המייסדים של שדה אליהו". שהתאפיין במסירות בלתי מתפשרת לעבודה, באהבת הארץ, הנופים והאדם, אהבת המוסיקה והאמנות, בדבקות בדרך מבלי להתבלט. פשוט למלא את המשימה אשר יועדה לך.
רות נולדה בהמבורג, למשפחה שומרת מצוות עם תודעה ציונית מובהקת. כאשר המשפחה חשה את הרוחות הרעות המנשבות, הקדימו לעלות ארצה יחדיו. רות זכתה ללמוד בתל אביב, בצייטלין, על ברכי השפה העברית, מה שסייע לה כ מורה בקרב חברי הקיבוץ העולים שהקימו את שדה אליהו.
רות גדלה בבית יקי שטרח מאוד על הקניית השכלה, תרבות ואמנות. בסיום התיכון עברה ללמוד בסמינר למורות בירושלים. כשבגרו ארבעת "הילדים הגדולים" של הקיבוץ, והגיעו לכיתה א', סומנה באופן טבעי להיות המורה לדור העתיד. התנאים הפיזיים והפדגוגיים והיעדר הניסיון, הכבידו אך לא הרתיעו. כמי שזכתה להכשרה מקצועית מסודרת, ליוותה את ארבעת תלמידיה הן כמטפלת הדואגת לאוכל ולניקיון, והן כמורה המלמדת תורה, עברית וחשבון. בשנה השנייה הוכפל האתגר עת נוספו גם בכורי עין הנצי"ב. רות לימדה כל שכבה על פי רמתה, מהבוקר ועד אחר הצהריים. כשותפה לייסוד בית הספר המשותף, הייתה למחנכת בכתות גבוהות יותר, והתמקצעה בהוראת היסטוריה וגיאוגרפיה. ברבות השנים, זכתה להשתלמות אקדמית נוספת שבסיומה, כחלק מסממני מוסר העבודה של שדה אליהו, בחרה להירתם לשנה של עבודה בחדר אוכל על מנת לתת יד ולהשתתף בעבודת שירותים.
רות חוותה אלמנות ושכול, אך כאילו ארזה אותם עמוק בנבכי הלב. מבחוץ הייתה רות שבחרה בחיים, שטיפחה משפחה רחבה ואוהבת, אשר השיבה לה כבוד ואהבה, במיוחד בעת מחלתה.
רות דרור, חברת שדה אליהו, מן המייסדות הגיבורות - בלכתך פקע עוד חוט מן הרקמה האנושית "שדה אליהו", ואנו תוהים כיצד נמשיך לארוג כאן את מסכת חיינו מתוך כבוד לערכים שאת מייצגת ומתוך מבט אמוני לאופק שלפנינו.
היי נא מליצת יושר עבור כולנו, ויהי זכרך ברוך.
מרב פלק
