משחר ילדותנו היכרנו את יוסל'ה כאיש עבודה ומשפחה, שקט ונחבא אל הכלים, נוצֵר בתוכו את סיפורו האישי, סיפורה של גלות פולין. באותן שנים אף לא אחד ידע
את הסיפור של יוסל'ה. שתיקתו הופרה לפני כעשרים שנה, כאשר תלמידי בית הספר פנו וביקשו לראיין אותו במסגרת הכנותיהם למסע לפולין. מאז שהחל, לא הפסיק לספר. יוסל'ה וחמשת אחיו ואחיותיו גדלו בעיירה קטנה, שנדז'ישוב שמה, שרוב תושביה היו יהודים דתיים שהתפרנסו ממסחר. בעיירה שהתנהלה כדת משה וישראל, לא היה זכר לאנטישמיות. בראש השנה ת"ש, לא הלך יוסל'ה לבית הכנסת כיוון שיצאה אזהרה על הסכנה שבדבר, ואכן, הנאצים באו, הוציאו את המתפללים מבית הכנסת, והרגו אותם ביער. זו הייתה הפעם הראשונה שתושייתו וחוכמת החיים עמדו לו ליוסל'ה במהלך מלחמת העולם, והם אלו שהצילו אותו אין-סוף פעמים עד השחרור ממחנה טרזין שבצ'כיה.
לארץ הגיע יוסל'ה באוניית המעפילים "שבתאי לוז'ינסקי", וכאן, בקבוצת יבנה, החל בחיים חדשים, חיי תורה ועבודה.
אחדים יזכרו אותו בעיקר כ'אלוף פיקוד הדרום' - כינוי לו זכה בשנות עבודתו כאחראי על מערכת ההשקאה בשדות שבדרום. אחרים, כעובד המדגרה שנטל על עצמו את הדאגה לארוחות הממיינים. יש שיזכרו לו לעולמים את מסירותו למניין השני בבית הכנסת ואת דאגתו להשלמת מניין מתפללים בבית האבלים, ויש שלא יפסיקו להודות לו על שסחב עבורם סל כבד של מצרכים מחדר האוכל. יוסל'ה פשוט ראה דברים של יום-יום שכולנו לא ראינו, איש של נתינה ללא גבולות, חבר שהביא לרמה הגבוהה ביותר את משנת "לתת את הנשמה ואת הלב".
אך יותר מכל היה יוס'לה אבא וסבא למשפחה מבורכת שהקים עם אילנה ז"ל, אשתו האהובה. לאחר שנים רבות וארוכות שבהן הקדיש את כולו לסיעוד אשתו, זכה לשמש כסנדק לנינו הראשון, וכל הבאים להתברך בנשיאת כפיו ראו את דמעות האושר מתגלגלות מעיניו. עם ישראל חי!
ילדיו זכו לאבא טוב, נכדיו - לסבא אוהב ודואג, והוא זכה לילדים נהדרים.
נוח על משכבך בשלום, חבר יקר ונדיר, ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
נחמיה רפל
(מתוך ההספד)
