בחודש שבט, כשהשמש זורחת והעמק עומד בפריחתו, תמו חייך, גדעון ,שכני היקר.
נפרדת מהעולם כמו כל הצדיקים, בערב שבת, לקולה של תפילת קבלת שבת, כשכולם איתך בביתך. כמה מתאים לך, גדעון, להיפרד מהעולם בחודש שבט - חודש שבו הטבע ירוק, מלבלב ומתחדש, והעמק טובל ביופי פרחיו.
היית הבן הבכור של קבוצת שלוחות, נולדת עוד בפרדס חנה והגעת לשלוחות, ליישוב הקבע, בהיותך כמעט בן שלוש, בן ראשון לשרי ולמנחם לוטן, מייסדי הקיבוץ. זוג צעיר ואוהב שכל חלומו היה לבנות יישוב חדש בארץ ישראל, קיבוץ שיתופי המחויב לתורה ולעבודה, להסתפקות במועט, לערבות הדדית ולשוויון ערך האדם. לכך חונכת.
בשבילי, היית הקיבוצניק האולטימטיבי, תמיד בחולצה משובצת או לבנה (בשבתות) מחוץ למכנסיים, וסנדלים לרגליך. הבלורית - כשהייתה - התנופפה ברוח, והחום הכבד בקיץ לא גרם לך סבל כלל וכלל. הגשם שירד בחורף שימח אותך מאוד כי בלבך ובנשמתך היית חקלאי, איש אדמה.
דברים קטנים, פשוטים, שימחו את חייך. ידעת ואהבת ליצור, המוזיקה שימחה את לבך והנגינה בחצוצרה מילאה אותך. בשנים האחרונות יצרת כלי קרמיקה יפים שממלאים את ביתך. היית אכפתניק גדול, ומסירותך לכל מה שבאחריותך הייתה ללא גבול, עד כדי כך שביום רביעי, כשנסעת לבית החולים ומצבך קשה מאוד, התקשרת אלינו בשארית כוחותיך לבקש שבפעם הבאה האמבולנס לא יעלה על פינת הדשא בסמוך לבית, מחשש שיהיה פיצוץ בצנרת והציבור ייפגע.
היית זה ששם לב לפרטים הקטנים שמהם נוצרים המעשים הגדולים.
אפשר עוד לדבר ולספר על ייחודך, טוב לבך ושמחת החיים שהייתה לך כבסיס בחייך - אשר נתנו לך כוח להתגבר ברגעים קשים ובמכאובים.
היית בן מסור, בעל אוהב, אח נפלא, אבא מעניק, שכן וחבר מאיר פנים שאפשר לסמוך עליו, אך מעל לכל סבא שמשוגע על נכדיו. כל רגע בחברתם, במשחק, בטיול או בבית, היה עולם ומלואו בשבילך.
חברי שלוחות נפרדים מאחד החברים המזוהים ביותר עם שלוחות.
יהי זכרך ברוך.
שרית זיסוביץ
