אמא יקרה,
בשבת שעברה ציינו את יום הולדתך ה-86. יום קודם פטירתך, הוא יום פטירתה של אמך ע"ה, ואי אפשר שלא לראות בצירופי המקרים האלה את השגחתו של הקב"ה.
כל חייך היית אשת אמונה במובן הפשוט והטהור של המילה. יראת א-לוהים ואהבתו היו טבועות בך והן הדריכו אותך בחייך האישיים כבת, כרעיה, כאם וכחברת טירת צבי.
נזכור באהבה רבה את הבית החם והנפלא שבו גדלנו. אותך ואת אבא משמשים ביחד מרכז למשפחה שהלכה והתרחבה, וכולם כבמעשה ניסים חוזרים אל הקן לקבל ולהחזיר אהבה. נזכור אותך כאשה פעילה ונמרצת, מטפלת אהובה ואחראית על המרכול במשך שנים רבות.
לעולם לא נדע את כל מעשי החסד שעשית. בצנעה ובהסתר נתת מעצמך לזולת, וידעת לתמוך ולהיות לצד חברייך, חברותייך ובני משפחתך בעת צרה ובימים קשים.
לפני כשש שנים הלך אבא לעולמו לאחר מחלה ארוכה. בכל שנות מחלתו הקדשת את עצמך למענו ולא חסכת דבר כדי לעזור ולהקל עליו. הכוחות הפיזיים והנפשיים שהיו דרושים למשימה זו היו עצומים, אך את לא ויתרת וליווית אותו שלוש פעמים בשבוע לטיפולי הדיאליזה הארוכים. עם כל זאת, המשכת לארח בביתך את כל המשפחה - ילדים נכדים ונינים - שכולם כל כך אהבו לבוא ולהיות במחיצתכם.
המחלה הקשה שבה חלית, לקחה ממך באחת את כל יכולותייך, אך כל מי שהכירך מקרוב, ידע לראות ולהבחין שהאופי הטוב והמיוחד שלך בא לידי ביטוי גם בשעותייך הקשות. לא התלוננת, הסתכלת בעין טובה על הסובבים אותך, ומתוך החלל הגדול שנפער בך פרצה מידי פעם נשמתך הגדולה והבלתי מנוצחת.
אנו עדיין בשנת האבל על מותו של רמי, שהיה לך כבן. אולי עשה הקב"ה חסד איתך ומנע ממך את הצער הזה, שמי יודע ואולי לא היית עומדת בו.
אנו נפרדים ממך אמא יקרה שלנו.
נוחי בשלום והתפללי בשמים עלינו על חברייך ועל כל עם ישראל.
דובי סימון
(מתוך ההספד)
