אפרים נולד בווינה למשפחה אורתודוקסית שהלכה בדרכו של החת"ם סופר. בגיל 17, לאחר ליל הבדולח, נכנס תוך סיכון עצמי לבית הכנסת וחילץ משם ספר תורה של המשפחה, עטוף בשמיכה, מתחת לאפם של שומרי הגסטפו. הספר הזה ליווה אותו במהלך חייו, נוכח בחתונתו והגיע לשכון אחר כבוד בבית הכנסת בלביא. נדמה שהמעשה הזה של אפרים הנער, ביטא ועיצב את קשר האהבה ומסירות הנפש לתורה שבערו בלבו במשך כל חייו.
ב-1939 הגיע אפרים לאנגליה דרך תנועת הבח"ד (ברית חלוצים דתיים) וב-1946 נבחר לנציג הבח"ד בקונגרס הנוער שהתקיים ליד הקונגרס הציוני הראשון בבאזל. לאחר ארבע שנים עלה ארצה לקיבוץ לביא וזכה להיות בין החלוצים הראשונים שבנו והפריחו את הגבעה. בהמשך זכה להקים בית עם שילה, ובמהלך
השנים זכה להרבה נחת מהלימוד המשותף עם הנכדים והנינים.
אפרים כיהן בתפקידים ציבוריים רוב שנות חייו: ישב במזכירות לביא כ-25 שנה, שימש כמזכיר פנים, גזבר, סגן יו"ר המועצה האזורית, ובהמשך כסגן וכממונה על מחוז צפון מטעם משרד הפנים. הוא היה פעיל גם בקבה"ד ובמפד"ל, תרם רבות לייהוד הגליל אך יותר מכול היה המודל )בה"א הידיעה( לעוסקים בצורכי ציבור באמונה. היושר הבלתי-מתפשר, הקנאות לאמת, הצניעות וניקיון הכפיים שלו היו לשם דבר.
מעבר לכל אלו, בערה בו אש תמיד של אהבת תורה ויראת שמים. אפרים לא הפסיד תפילה במניין. גם כשראייתו ירדה והתנועה קשתה עליו, בא מדי בוקר וערב לבית הכנסת, השתתף שנים בשיעור היומי בגמרא ובלימוד מדרש שלפני שחרית של שבת. באוזניים כרויות ומחודדות, העיר, הקשה והתווכח בעקשנות של איש צעיר, ותרם רבות בתובנות המעשירות שלו.
אפרים עבד במלוא כוחותיו עד גיל 75 ואז פתח בקריירה אקדמית - בתואר ראשון ושני בספרות.
משפחה יקרה, זכיתם במתנה גדולה.
יהי רצון שאפרים יהיה מליץ יושר עבור המשפחה כולה, עבור בית לביא אותו כל כך אהב ועבור כל בית ישראל.
תנצב"ה.
הרב יהודה גלעד
(מתוך ההספד)
