ברוך נולד למשפחת כהנים שעברה מגליציה לגרמניה. הוא ברח מפני הגרמנים הנאצים דרך הרי הפירנאים לספרד ומשם באוניה לחיפה.
בטירת צבי ברוך השתלב בעבודה, בחברה ובענייני הביטחון, השתתף בקרבות מלחמת השחרור, יצא לקורסים של ההגנה ואח"כ של צה"ל, ואף נפצע במלחמה. אומץ לבו והתושייה שהראה כמפקד מחלקה בתקריות שונות בתוך הקיבוץ ובסביבה הקרובה נודעו ברבים.
בטירת צבי פגש ברוך את רות, אשתו האהובה, אשר כמוהו נותרה גם היא ללא משפחה אחרי השואה, ונולדו להם חמשת ילדיהם. ברוך - שלימודיו נקטעו בעקבות המלחמה - יצא ללמוד בסמינר למדריכים בבית וגן ובישיבת 'קול תורה' בירושלים. תקופה קצרה היה מורה לילדי הקיבוץ וכן גם מדריך של חברות הנוער בקיבוץ. מבין החניכים, יש כאלה ששמרו איתו על קשר לאורך שנים וזכרו לו את יחסו הטוב ודאגתו להם.
ברוך מילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ, כמזכיר פנים וכגבאי בית הכנסת. הוא היה בעל קורא דקדקן מאוד בקריאה. מכתבי תודה רבים נשלחו אליו מבני המצווה אותם הכין לקריאה בתורה, ובהם בני הקיבוצים החילוניים בעמק. ברוך הקפיד במצוות ולא החסיר תפילה במניין. גם את בני משפחתו, הבנים והבנות, חינך לקיים מצוות וגם זכה לראות שכר בעמלו. במלחמת יום הכיפורים, כאשר יוסי בנו נפל בשבי הסורי, ברוך נרתם למאבק ולקח על עצמו את הטיפול בכל משפחות החיילים שנפלו אז בשבי הסורי. עמדנו משתאים לנוכח כוחותיו. ברוך ורות שילמו מחיר כבד מאוד - חוו נפילת בן בשבי האויב, ליוו בת יקרה שהתאלמנה, אך בכוח האמונה הצליחו לחנך דור ישרים עובדי ה', זכו לנכדים ולנינים, הממשיכים דרכם. כאילו עליהם נכתב בשיר: "מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה, ואין עדיין?".
ברוך תור, שבעים שנה חבר טירת צבי, היית לנו לדוגמה ולמופת גם בשנותיך האחרונות, בשקט ובקבלת הדין, בהתנהלותך חסר אונים בבית הסיעודי, בתמיכת צוות הבית ובתמיכה קבועה של בני המשפחה. הסיפורים עליך ועל חייך עוד יסופרו בינינו החברים, ובקרב בני משפחתך.
כשמך כן יהיה זכרך "ברוך"
יזרעאלה כספי
(מתוך ההספד)
