"גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה... דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ" (תהילים קיב, ב).
הטובים לטיִס והצדיקים למרומים.
בימיך האחרונים דיברו הכול על כך, שאתה אחד ממיליון. למחלה שהכריעה אותך לא הכול 'זוכים'. אבל צריך לומר באופן גלוי: כל ימיך היית איש מיוחד במינו. האנושיות המיוחדת שלך יצרה גלים אצל כל מי שבא איתך במגע ('כן גברתי', 'מה אפשר לעשות למען אדוני').
בשנים האחרונות ישבת צמוד אלי בשיעורים. גם כאשר לא נקטת עמדה, היה ניתן לחוש במעורבות שלך: במחווה של יד, בהטיה של ראש.
על עלומים גאוותך - הבית במלוא מובן המילה, בית הגידול והפריחה. תמיד נשאת בתפקידי ציבור: מזכיר פנים, אחראי על האירוח, אחראי על התיירות, אחראי על השיווק. מלבד הכישורים בענייני כלכלה וחברה, ראש על הכתפיים ורגישות אנושית, בעיקר נטלת על עצמך את האחריות. דבר שלהוותנו נחוץ מאוד במקומות כמו שלנו. השרית סביבך תחושת ביטחון - הציבור ידע שלריבונו של עולם יש שליחים טובים כאן בארץ, ויש על מי לסמוך.
תורה ועבודה היא דרך חייך. לא זכור לי, שאי פעם התבלבלת בתשובה לשאלה: מה נכון? האידיאולוגיה הישנה והטובה, תמיד נר לרגליך וסרגל בנתיבותיך.
ומילת גבורה אחרונה. כמה קשה הייתה לך המחלה. המוח, שאמור לכוון ולהוליך - בוגד. המילים לא מתיישבות, והגוף לא פועל. כמה וכמה פעמים בשבועות האחרונים חשו מי שהיו בסביבתך כי "אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם" (איוב לח, ח). ההתגברות שלך לשמוח בנישואי בתך הצעירה, מעידה על עומק הגבורה של נשמת ה' אשר בקרבך.
"דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ":
לפנינה והילדים,
קשה מאוד לאבד - בן זוג, אבא, וסבא בתפארת ימיו. בשבועות האחרונים הצלחתי לראות מקרוב את עוצמות הרגש והרציונליות, האהבה החיבור, ובעיקר האחריות, ששידרתם בשעות הקשות.
הארת הפנים, ההירתמות ונתינת הכתף, חיים של דבקות בערכי תורה ועבודה, שחלחלו במנהרות הסודיות של קשר דם וקשרי משפחה, פושטים צורה ולובשים צורה ומופיעים בדור הבא בלא-פחות עוצמה.
זו הצוואה הראויה לאיש - למצות את מידותיו, לאחוז בקצות מעשיו ולהמשיך את דרכו.
הרב עמית קולא
