אמא יקרה,
היית בין הילדים הראשונים שנולדו בקיבוץ בשנותיו הראשונות והמאתגרות. סיפרו לי שהיית ילדה שקטה, תלמידה מצטיינת, ובשעות הפנאי המועטות קראת ספרים, אהבה גדולה שלך. גם בימים האחרונים הספרים שימשו לך נחמה, ואת בררת אותם לפי העובי, כי כבר היה קשה לך להחזיק אותם.
כשנה לאחר גיוסך התחתנת עם אבא. סיפרת לי שאהבת את התחושה שיש לך מקום משלך, כשאבא משמש עוגן ותמיכה. באסתטיות, ניקיון וסדר הפכת את הבית לפינה מטופחת.
היית מורה אהובה לגמרא, תנ"ך והיסטוריה, מקצועות אותם רכשת בחריצותך האופיינית. ההתמודדות עם תלמידי הקיבוץ, לא הייתה קלה ולכן החלטת לעבור למטבח, וגם שם עבדת במסירות, ושימשת דוגמה לצעירות. נהנית מאוד מהשקט ומעבודת הצוות.
כשהתבגרת, החלטת שהגיע הזמן לעוד שינוי. למדת את רזי המחשב ושימשת כמזכירה במשרד עורכי דין. בכל אותן שנים, לצד העבודה וגידול הילדים, היית בת מסורה. טיפלת בסבתא יהודית, ביקרת אותה מידי יום ואף לקחת על עצמך את ניקיון ביתה למרות שהקיבוץ חזר והציע לדאוג לכך.
גדלנו בקיבוץ של שנות ה-60 וה-70, בקיבוץ של פעם, עם לינה בבתי ילדים, כמו שגדלו הורינו. חונכנו להשקעה בעבודה ול'גאוות יחידה'. אני זוכר איך הקפדת, כשחזרנו מבית הילדים, על ארוחות הארבע במרפסת. אני זוכר את עוגת הגבינה עם העוגיות, את הגלידה הביתית שתמיד נפרדה לפי שכבות, ועוגות השמרים ששלחת לי בחבילות לצבא. זכורות לי גם ארוחות הערב בבית במוצאי שבת. אני זוכר את תחפושות הפורים המושקעות, ואיך לימדת אותי גמרא לבחינת הבגרות בהרבה סבלנות.
בשנים האחרונות, אהבת לבקר אצלנו בשבתות בצור יגאל, במיוחד בתקופת הפריחה של הרקפות בגבעה הסמוכה. תמיד זכרת להביא איתך משהו לתשומת לב, לנו ולנכדים. ארגנת שבתות והתכנסויות משפחתיות, וריכזת את הנכדים סביבך בהרבה הנאה.
כשהתבררה מחלתך, קיבלת את הערכת הרופאים בהבנה, שמרת על מצב רוח טוב ולמעשה את היא זו שעודדה אותנו.
אמא יקרה, אוהבים אותך מאוד. נוחי בשלום על משכבך.
עמוס מלר
