ביום שני של ראש השנה קראו בבתי הכנסת את תפילת חנה, ואת חסרת לי במקום מושבך הקבוע, קרוב למקומי. תפילתך הייתה תמיד מדויקת ובמחזורים שאחזת בידייך הראית לי סימנים והנחיות שהשאיר לך ניסן אישך. הקפדת לקום בתחילת העלייה, ולא רק בסמוך לפסוקי עשרת הדברות, ואמרת: 'ניסן הקפיד בזה.' בשעת זריקת סוכריות של שמחה, היו עולים אלייך הנכדים בזה אחר זה לשתף בהצלחתם ולקבל נשיקה.
כשבאתי אל ילדייך האבלים, פגשתי קבוצה מלוכדת של אנשים בוגרים המתרפקים על הטוב ששבעו ממך כאמא, על פשטות של קבלת היש והטוב, על סיפורי עבר ועל הצלחות קטנות שהפכו לגדולות.
היית בת המשק. חייך נרקמו כאן. נולדת כבת הזקונים להוריך, וחייך לוו בקשיים אבל בעקשנות ניתנת להערצה, בהתגברות על אובדן ומחלות, וביכולת להוביל את חייך ומשפחתך ברוח גבוהה. צעידתך היומית בשביל העוקף הייתה בעיניי כמו חוט שנשזר ונרקם ממך אל הנוף הייחודי שלנו, נוף אהבתך.
בנישואייך לניסן ז"ל התחלת לבנות לך ענפים רחבים. כחנה ְ המבקשת: "ו ָנ ַת ָּת ַ ה ל ֲא ָמ ְת ָך ֶזַר ֲ ע א ָנשׁ ִ ים." ביקשת להרחיב את המעגל ולהגדילו, ותפילתך נענתה בהתפתחות משפחתך הענפה. הייתה לך רק אחות ותמיד סיפרת לי כמה רצית עוד אחים ואחיות. והנה, יחד עם ניסן ז"ל, בניתם קן אוהב עם חמשת ילדיכם: נחמיה, נטע, רינה עמיצור וחבצלת. נפרדת מאיתנו עם כ"ח נכדים ונינה.
בימי עבודתך במחסן הבגדים, היית מובילה שיחות בין העובדות בנושאים שונים. חקרת ודלית מידע מספרים ואנציקלופדיות. לטיול-חברים שהתקיים השנה באת לבדך, למרות שכבר היה לך קשה, והשתתפת בכל המסע. באחד הימים, עשינו דרך ארוכה ומטלטלת במדבר כדי להגיע לתצפית מרהיבה על ים המלח. הייתה שם התרגשות מלווה בהומור קיבוצי טוב, ואת היית חלק מזה.
חנה, הספקת הרבה בחייך. ילדייך ונכדייך ינצרו ממך טוב. הקהילה תחסר את מקומך כשותפה וכאוהבת הקיבוץ. חברותייך יחסרו את השותפות והיחד. נכדייך יחסרו את המסע לבריכת השחייה בימים חמים ואת האירוח החם בביתך, ומקומך החסר בבית הכנסת ישמור את תפילתך התמימה והמסורה.
יהיה זכרך ברוך,
רותי בן דוד (מתוך ההספד)
