אמא היקרה,
אנו נפרדים ממך בצער ובעצב. על אף שמצבך לא היה כל כך טוב, עדיין תכננו לבוא ולאחל לך חג שמח, ולא זכינו. זכית לחיים ארוכים בתקופה כל כך מיוחדת של עם ישראל. רק לחשוב על העלייה לארץ, הקפיצה מהאונייה 'פאטריה' והשחייה לחוף; אחר כך ישיבה במחנה המעצר בעתלית; ואז הגעת ל'מגד' בפרדס חנה, שם פגשת את אבא; והמעבר לבארות יצחק בנגב. במשך רוב השנים החזקת את הבית, כשאבא היה עסוק בשליחות ציבורית. החינוך שקיבלת בבית הורייך - משפחה חרדית- ציונית - השפיע גם עלינו. תמיד הדגשת בפנינו את חשיבות ההקפדה בקיום המצוות: זמני התפילה, לקום באוטובוס בפני אנשים מבוגרים ולכבד אותם, ועוד. בכלל, החינוך הייקי שלך עבר גם אלינו. לצערנו, אבא נפטר מוקדם מידי, ואת נשארת להתנחם במשפחה המורחבת וזכית להרבה נכדים ונינים.
לאמא היה מפעל חיים אחד גדול: העוגות. מאז שהיינו בבית הספר התיכון מחוץ לבית, זכינו לקבל בכל שבוע עוגות מאמא. גם בצבא - הרבה מחלקות ופלוגות זכו ליהנות מהעוגות שלה. בתי מליסה תמיד אומרת לי: אני אף פעם לא מצליחה להגיע לטעם העוגה של סבתא...
אמא עברה הרבה בחייה, שמחות וגם אירועים עצובים. אבא ּ נפטר בגיל צעיר, בהמשך נהרג בלבנון נכדה-בננו, מגן. כמה שנים אחר כך נפטרה בתה-אחותנו הצעירה, בתיה. אמא כמעט ּ לא ביטאה את צערה. תמיד שמרה הכול בפנים.
בשביל אמא, הקיבוץ תמיד היה במקום הראשון. היא לא הסכימה להפסיק לעבוד. גם כשהייתה כבר בת שמונים, הרגישה שכל הקיבוץ על כתפיה, והנהלת החשבונות לא תוכל לתפקד בלעדיה. אמא תחסר לנו מאוד. תחסר לנכדים ולנינים שהיו מבקרים אצלה, לנכדה ולנינים שבאו מארצות הברית והתחנה הראשונה הייתה תמיד פה בקיבוץ אצל סבתא חיה. אנחנו נשארים עם הזיכרונות. תודה מיוחדת לשירלי על הטיפול המסור באמא. תודה למאיר )מילה( שהיה מבקר את אמא יום- יום ודואג לכל דבר, ולטובה שהגיעה כשהיה צריך. זכיתם לקיים מצוות כיבוד אם כהלכתה.
יהיה זכרך ברוך.
יונה פרידמן,
בשם המשפחה
