באמצע שבת פרשת "חיי-שרה" החזיר ראובן את נשמתו לבוראו. בפרשה זו מסתלק דור ראשון ודור ה"יצחקים,"ממשיכי הדרך, תופש את מקומו. בשלוש הפרשיות שב- 30ימי האבל על ראובן, קראנו על הדור השני, ההולך בתלמים שחרש הדור הראשון. ראובן, כבן בכור להורינו, שלום ואסתר איילי ע"ה, היה בין הילדים הבכורים שנולדו למייסדי קבוצת "אמונים" בנחלת יהודה. שם הונחו היסודות להתהוות קבוצת עין הנצי"ב. ראובן היה "יצחק" במלוא מובן המילה. זה ההולך בתלמים שחרשו הוריו ודור המייסדים. הוא היה יוגב אמיתי. אהב את האדמה הקשה, זו שצבעה אפרפר ומרקם רגביה עקר. הוא טייב אותה, השקה אותה, זרע בה וקצר קצירה. בעבודה קשה הצליח "בן הכותן מבית שאן" להעלות את תפוקת הזהב הלבן לממדים חדשים. בין כתפיו הנושאות ועומסות, שכן הראש החכם, האדמוני יפה העיניים הכחולות והטובות.
האיש החכם, שאהב לקרוא וללמוד, להקשיב למוסיקה, להתמוגג מיופייה. האיש שאהב להשכים קום ולעבוד. פשוט, לעבוד. היכולת לחיות בשלום עם ובין עולמות שונים, ניטעה בו בצעירותו בבית הוריו: מוסיקה של יום ראשון, נופי מולדת נוכריה ורחוקה עם אהבה גדולה לארץ החדשה. הארץ בה נטעו הוריו כרם ראשון, פרדס, שדה ובית ראשונים. אהבתו הגדולה למוסיקה הייתה גם אהבה לנעימת "קדיש" פורטוגזית ול"פתיחה" לשליח צבור לתפילת "נעילה" במנגינה מסורתית, שכמעט ונשתכחה מחמת זמירות חדשות במחוזותינו. הקריאה המגוונת בחול ובקודש, היסטוריה וגיאוגרפיה, ארץ ישראל והעולם מסביב. האיש החרוץ, העניו, הצנוע, שהתהלך עם הבריות, שאהב את ביתו וקיבוצו, שוודאי מיצר היה על שינויים שנעשו בבית גידולו, אכן זכה "לבא ברינה ולשאת אלומותיו." ראובן שלנו זכה להשאיר אחריו הרבה מאד. לא 30שנים חי האיש, אלא למעלה מזה אמרה אבישג רעייתו. ניגוני הורינו שתולים היו בו, בדמיו, והם הצליחו לשלוח פארות גם בבניו ובנותיו, נכדיו ונינו הקטן. ראובן יצא מהעולם בהותירו לנו עושר גדול. זכו אחיו, זכו ילדיו, זכו נכדיו, זכה נינו. זכו גם חבריו הרבים שהותיר אחריו.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים,
נעה קיל (איילי)
