סבא איך נפרדים מסבא, שמעולם לא עברה בי המחשבה על איך תראה המציאות בלעדיו?
חשבתי שאתה לתמיד...
סבא. אני גאה להיות הנכדה שהעניקה לך את התואר המכובד סבא!
אתה וסבתא שתבדל לחיים ארוכים, הייתם חלק כל כך גדול ומשמעותי בחיי. כל ילדותי הייתה שזורה בך, סבא, ובסבתא. כל המסיבות בגן, ימי ההולדת, שבתות וטיולים. זכיתי! זכינו במה שאמא ורפי לא זכו... הקדשתם עבורנו הכל, כדי שלנו לפחות יהיו הכי סבא וסבתא שבעולם! ומה יותר סמלי מזה שהשבת נשמתך לבורא בערב יום השואה?
בשבילך סבא זה הניצחון! להיות ה-סבא. איזה תעצומות נפש היו לך לבחור בחיים... הכרת את סבתא ויחד המשכתם דור של נכדים ונינים, משפחה למופת! ניצחת את הגרמנים הארורים!
ביום זה אתה מתאחד אחרי שנים רבות של געגועים, עם הוריך ואחיך, שלא זכו להינצל מן התופת... זו הנחמה שלי...
תמיד כשברכנו אותך ב”עד ”120היית עוצר אותנו עם היד בביטול “לא לא אל תקללו אותי... ברגע שאסבול אני לא רוצה להיות כאן.” הקשיב לך הבורא, כי צדיק אתה סבא. למזלך לא הזדקקת למכשירים ולסבל זמן רב...
ובערב שבת, עם ירידת המלאכים עלתה נשמתך.
סבוש, אזכור אותך תמיד כמלא חוש הומור (שחור קצת לעיתים,) אוהב פיוט ושירה (ושמישהו ינסה לעצור אותך כשהתחלת לזמר שיר בשולחן שבת,) חרוץ, עקשן בדעותיך ולא נכנע לזרם. כל צרה שהייתה קשורה אליך ביטלת בידך... “עזבו” היית אומר... לא רצית להכביד עלינו אף פעם.
סבוש, כל כך רציתי שכל ילדי יזכו להכירך, ליהנות מצחוקך. הם עוד יכירו אך דרך תמונות וסיפורים.
שמור על כולנו מלמעלה והציפורים ישמרו עליך בשמיים, כמו שנויה נינתך אמרה.
ותתפלל על סבתא, שאלוקים ייתן לה חיים ארוכים ובריאים. שתהיה חזקה...
כולנו נעטוף אותה כרגיל באהבה גדולה.
אוהבת וכבר מתגעגעת!
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.
נכדתך, טלי בלכמן-מלכה
