אבא יקר!
בפרשת השבוע האחרונה קראנו "כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשת וישבת בה." אבא, בהיותך נער, עזבת את משפחתך בארגנטינה, והחלטת שבתור יהודי מקומך הוא בארץ ישראל. אומר אור החיים הקדוש "כי תבוא אל הארץ" – ארץ עליונה, שאחרי 120שנה של האדם הוא עולה אליה. ואין סמלי מכך שהחזרת את נשמתך לבורא עולם דווקא בשבת הזאת.
בחרת להקים משפחה בקיבוץ, ולקחת את אמא לאישה אף שהייתה במצב לא פשוט, לאחר טרגדיה עם ארבע בנות קטנות.
גידלת אותנו לתפארת תוך דאגה מתמדת לעתידנו, לימדת אותנו מוסר עבודה מה הוא. שעות רבות רכנת על תכניות הבנייה תוך הקפדה על כל הפרטים הקטנים של כל תכנית ותכנית.
"בילית" שעות רבות בכבישים רק כדי לראות שהפועלים שמו את הברזל כמו שצריך, בנית רפתות ובתים בכל רחבי ארץ ישראל. נחשבת לאימפריה הן בקיבוץ והן מחוצה לו. עם זאת, הקפדת על שלוש תפילות ביום ועל לימוד תורה כל ערב עם אמא, ובשבת הקפדת להיות הראשון, או מקסימום השני, שמגיע למניין ראשון.
אחרי הצבא, כאשר טיילתי בדרום אמריקה, טסת במיוחד כדי להיפגש אתי בארגנטינה, להראות לי היכן גדלת, ולהכיר לי את כל משפחתך.
את חוש ההומור המיוחד שלך אי אפשר לשכוח, לאמא יש מחברת מלאה בבדיחות המיוחדות שלך. אהבת מאוד ספורט. בצעירותך שיחקת כדורגל וכדורעף, ולאחר מכן היית שופט במשחקי כדורעף. במשחקים שבהם נבחרת ארגנטינה הגיעה לארץ הייתה חובת התייצבות באצטדיון, ואני חושב שאת הצרחה שנתת כאשר ארגנטינה זכו בגביע העולמי בפעם הראשונה כל הקיבוץ שמע...
אני רוצה להודות לכל מי שטיפל באבא ודאג לו בשנים האחרונות, שהיו קשות לו ולנו, ולכל אלה שלא שכחו לאבא חסד נעורים, ובאו לבקר אותו גם כשכבר לא היה בשיאו.
אבא, אתה ניצב היום לפני ה' אלוקיך, ואני מבקש סליחה ומחילה אם פגענו בך או זלזלנו בך.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
אוהבים אותך,
בשם המשפחה, דוד בנך
