אמא יקרה! בשבת פרשת "ויגש" ניגשת לפני בורא עולם בחיל ורעדה, אך כמדומני גם בשלמות ונכונות מלאה. אמא, אני ניגש ועומד לפניך כאן בפעם האחרונה - ביראה, כבוד ואהבה רבה. קשה עד בלתי אפשרי להגיע לרף החסד והנתינה, הדאגה, התושייה והבנת הזולת לעומק, כפי שאת פעלת לאורך כל שנות חייך הרבות. נראה כי זאת הייתה תכלית חייך, ועמדת בה מעל ומעבר. נולדת בקלן, כבת שלישית מתוך ארבעה ילדים, להורייך סבא מרדכי וסבתא חיה. ברטה אחותך הבוגרת, חלתה בשיתוק ילדים עוד בטרם נולדת ולפיכך מיד לכשעמדת על דעתך, קיבלת את המשימה לתמוך וללוות אותה בכל עת, על-מנת שתוכל לצאת לכל פעילויות היום- יום שלה. בשנים האחרונות לאחר ששברת את ירך שמאל, נאלצת לקבל עזרה. בכל שבת לאחר הסעודה, כאשר ירדת במדרגות ביתנו ונשענת על כף ידי ביקשת סליחה כי את מכבידה, ואמרת כי עדיין את מרגישה את הלפיתה והצביטה על צווארך מאצבעות ידיה של ברטה. אמא, כבר בגיל צעיר נדבקת בחיידק הציוני והחלטת לעלות ארצה לפלסטינה. בתחילת 1935בת 19נחתת בחוף חיפה. שנתיים אחר-כך בקיץ 1937זכית להיות אחת מתוך חמש בחורות וכחמישים בחורים אשר עלו להקים יישוב חדש בקצהו הדרומי של עמק בית-שאן. כאן גם קיבלת את תפקיד החובשת-אחות, אשר דרכו המשכת ופיתחת את יכולת הנתינה והעזרה לזולת. כשנה אחר-כך נערכה חתונתכם ביישוב הצעיר - את ואבא יעקב ז"ל, יחד עם עוד שני זוגות. כחמישה חודשים אחרי החתונה, ביום הולדתך ה- ,23אבא נפצע קשה בראשו בהתקלות עם חוליית מרצחים במהלך שמירה על הדרך. מאז הקדשת את המיטב שבך לתמיכה, שיקום וטיפול באבא לאורך 65שנה, עד לפטירתו לפני קרוב ל- 13שנים, כל זאת, תוך מתן תשומת לב, נתינה ודאגה לכל הסובבים. אני מתקשה אפילו להתקרב ליכולת הנתינה והקבלה שלך, אך מבטיח שנשתדל ללכת בדרכך זאת, אותה השארת לנו כצוואה לחיים. היי שלום אמא!
אוהב,
בני
