אמא יקרה, אנו נפרדים ממך בין בית מדרש ובית הכנסת, שהיו ביתך הרוחני. נהגת לומר: "אני מודה לקב"ה שנתן לי ילדים טובים ונפלאים, ונכדים ונינים נהדרים ומשפחה גדולה ורחבה". הקב"ה היה במרכז חייך.
נולדת בווינה למשפחה קטנה ואוהבת. ביתך היה בית של תורה, של חום ושל חביבות.
ההושפﬠת מאוד מדודך אונקל איזי, שהיה תלמיד חכם מישיבת מיר, שכדי לחבב ﬠליכם את התורה למד אתכם כל שבת את פרשת השבוﬠ במשלים ובחרוזים. גם אַת קיימת חוג לילדים, ולימדת אותם יהושﬠ, שופטים, שמואל... בסיום ספר יונה, אפית לילדים ﬠוגה בצורה של דג, ממולאת בממתקים. אחד מילדי הקיבוץ אמר לא מזמן שכשהוא מלמד את ילדיו תנ"ך, הנשמה והאהבה שלך נמצאים בסיפורים שלו. שנים רבות היית מטפלת וגננת בטירת צבי ובלביא. האמנת בכל לבך שאת מחנכת דור ישרים שצריך לאהוב את התורה ואת הארץ, ולאהוב את הקיבוץ ואת החברה שבנויה ﬠל ﬠרכים של תורה וﬠבודה.
אני בטוח שאת רוצה לבקש סליחה מכל מי שהכרחת אותו לשתות חלב וממי שנפגﬠ מדרך החינוך הקיבוצית, וגם מכל מי שתפרת לו את הקרﬠ בג'ינס כי לא ידﬠת שזו האופנה... את ﬠשית הכול מתוך שליחות ואהבה. ﬠבדת במחסן ובמתפרה, ריכזת הרבה וﬠדות, היית מﬠורבת בחיי הקיבוץ ובבנייתו, והשתדלת לﬠזור לכל אחד.
תמיד הודית ﬠל מה שיש. הבית שלנו היה בית של שירה וניגון. כל אחד מאתנו ימשיך בניגון שלו, שינק מביתכם שבניתם באהבה רבה.
אמרו חו"ל: “גזרה ﬠל המת שישתכח מהלב." מפרש הרב גורן: "גזרה זו, חלה רק ﬠל גופו של האדם... לא כן בﬠולם הרוח... כי הוא חלק א-לוֹה ממﬠל ואין בו חלוף."
אנו מודים לחברים, לידידים, למשפחה, לסטי ולרונית המטפלות ולכל מי שדאג לאמנו במסירות גדולה כל השנים. אמא הוקירה תודה ﬠל כך.
“פיה פתחה בחכמה ותוֹרת חסד על לשוֹנהּ
צוֹפיה הליכוֹת ביתה ולויזם נזצלות לא תאכל.
קמוּ בניה ויאשרוּה בצלהּ ויהללהּ.
רבּוֹת בנוֹת נזשוּ חיל ואת נזלית נזל כלנה."
(משלי לא, כו-כט)
נזכור אותך לעד.
צבי פלג, בשם כל המשפחה
