בתחילת ספר שמואל א' מסופר על חנה המדברת אל לבה, שפתיה נעות וקולה לא נשמע. חנצ'ה, בשנותייך האחרונות אכן דברת אל לבך, שפתיך נעו, וגם את קולך, קול שלו ורגוע, שמענו והבנו. במבטך ראינו רק טוב, תודה והוקרה. לעתים רחוקות הבעת זאת במילה אחת שאמרה הכול.
חייך המלאים והסוערים החלו בבית עשיר ובורגני של חסידי גור בקרקוב, שבו הספיקו להנחיל לך את האהבה הגדולה למוזיקה ולשירה. כשפרצה המלחמה, ואת ילדה כבת שבע, השכילו הורייך ומסרוך לגויים, והם העבירו אותך תמורת תשלום גבוה לידי הקהילה היהודית בהונגריה. סיפרת להם את צוואתם הורייך - "השתדלי להגיע לארץ ישראל," ואכן בדרך מפרכת, בעזרת נסים גדולים ולאחר חודשים ארוכים זכית להגיע לחוף מבטחים.
התקבלת כאן על ידי קרובי משפחתך באהבה רבה. השלמת את לימודייך ובסיום הלימודים הצטרפת לגרעין השביעי לטירת צבי, ומנערה עצובה וסגורה הפכת לנערה שמחה, חברותית ומקובלת. כאן החלה שירת חייך. בקולך הערב ובחיוניותך הצלחת להשתלב בחברת הצברים הלא קלים.
כשהגרעין עבר לסעד המשכת בקריירת השירה, הופעת בכל מקהלה בסביבתך, ובו בזמן הקמת משפחה לתפארת. גם במקומות עבודתך עשית חיל. במחסן רצו הצעירים למדוד בגדים רק אצלך כי אהבו את חוסר ההקפדה ואת הגמישות בהתנהלותך, ובשנותייך הרבות בספרייה חיכו קוראים רבים בכליון עיניים לצאת העלון השבועי כדי להתעדכן בהמלצותייך על ספרים. קראת המון ואהבת חברה ובילוי. התרחקת מאוד מכל תחום שעסק בכספים, מלבד התרומות הרבות לנזקקים שנהגת לשלוח בהתמדה.
נפילתו של יאיר בנך השפיעה רבות על מהלך חייך. לא רצית עוד לשיר ולבלות, וצחוקך המתגלגל נדם. לאחר כמה שנים ובהחלטה לא קלה אמרת שיאיר לא היה מסכים להנהלות כזאת וחזרת לשיר ולטייל בעולם. כשהילדים התחתנו ונולדו נכדים השקעתך את כולך בגידולם, והסיפורים והשירים שהצלחת לטעת בהם, אהבתם לשירה, למוזיקה ולקריאה גרמו לך נחת. השארת אחריך מורשת של אהבה. לימדת אותנו איך להיות אימא, סבתא, ובמיוחד רעיה ראויה, אהובה ונערצת.
נוחי בשלום על משכבך וימתקו לך רגבי עפרך.
בעלך, מיקי
