פאולה לבית פורמיג'ני, הייתה בת למשפחה יהודית אמידה ומבוססת, מקהילת מודנה שבצפון איטליה. שם ספגה תודעה יהודית, מסורת ואף תודעה ציונית. חוקי הגזע מנעו ממנה ללמוד בתיכון העירוני, לכן עברה למילאנו להמשך הלימודים בבית ספר יהודי. כשהמפגש עם נוער יהודי תוסס הביא אותה בסיום התיכון להחלטה נחרצת לעלות ארצה, השערים כבר נסגרו. איטליה נכבשה, ופאולה עם משפחתה ברחה לשוויץ ושם עשתה כשנתיים במחנות מעבר לפליטים. בסיום המלחמה הגשימה את שאיפתה לעלות. בראש השנה תש"ו כשעגנה אניית העולים בחופי הארץ, פסק הרב הרצוג זצ"ל כי מותר לעולים לרדת לחוף למרות החג. ביום כיפור תש"ו כבר התפללה בחדר האוכל בשדה אליהו, ומאז הגיעה בקביעות בכל שבת לבית הכנסת. פאולה עבורי היא אחת מדור המייסדים, מאלה שבזכותם ולאורם נלך. אפרים ז"ל היה המדריך של קבוצת העולים עליה נמנתה פאולה. עד מהרה נישאו בני הזוג. דומה כי השילוב של עולי איטליה עם הוותיקים מגרמניה, הוא אחד המאפיינים של שדה אליהו.
הבית של פאולה ואפרים היה בית ספוג בתרבות, באומנות ובספר, תמיד מסודר ונקי וצלילים של מוסיקה קלאסית בוקעים ממנו. פאולה הייתה תאבת דעת וניחנה בכוח זיכרון מיוחד במינו. הרבתה לקרוא וללמוד בכל דרך, ידעה שפות רבות, זכרה נוסחאות בכימיה וידעה לסייע בלימודים גם לנכדיה. היא מלאה תפקידים שונים בעבודה וחברות צעירות ממנה זוכרות בגעגוע את ההקפדה ואת הדיוק במעשה התפירה שהוציאה תחת ידה. שנים רבות תפרה לכל נער בר מצווה את השקית לטלית ולתפילין, בקו נקי ומדויק. פאולה הצליחה להעלות את נר התמיד שסבתה הפקידה בביהכ"נ הגדול בעיר מודנה, וכיום הוא קבוע בבית מורפורגו. פאולה שהסתלקה מאתנו ביום ג' לסדר "אתה תצווה את בני ישראל... להעלות נר תמיד," הביאה לחיינו את הלפיד היהודי המאיר.
פאולה יקרה, היית שותפה נאמנה לבניין קהילת שדה אליהו, זכית לראות בנות, נכדים ונינים על ברכייך.
יהיה זכרך ברוך,
מתוך ההספד, מרב פלק
