אבא שלנו,
עמדתי על יד מיטתך בבית החולים, והתפללתי אתך שחרית מסידור קטן שיש בו הקדשה ממך לנכד נתנאל: ״מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל״, ״א-לוהי נשמה שנתת בי טהורה היא... אתה נפחת בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד לטלה ממני...״ וכך התפללתי אתך, וכל מילה כל כך משמעותית. לא פגשתי עוד נשמה טהורה כמוך. בזיכרוני אני רואה אותך בבגדי עבודה עם סולם מעץ ביד. עוד בימים הראשונים בבית החולים, כשלא ידענו האם ואיך תשרוד את הפגיעה בלבך, ראיתי לפניי סולם. סולם יעקב. סולם מוצב ארצה, וראשו בשמים. והסולם הזה ועוד סולמות רבים מבטאים כל כך יפה את אישיותך. אבל הכי חשוב לספר על סולם המידות שלך, על סולמות הערכים והמעלות שלך. אלו סולמות שטיפסת בהם לגבהים. כמה נמוך אתה משאיר אותנו בסולמות האלה... הנתינה שלך למשפחה, גם היא הייתה משהו מיוחד. הקדשת את עצמך לנו - לילדיך, לנכדיך ולניניך. לא שמענו ממך אף פעם ״לא״ ו״אי- אפשר״. הכול היה אפשרי מבחינתך. גם סולם קיום המצוות שלך היה יציב וחזק. היית איש של אמונה. איש ישר וחם.
אבא, גידלת ביחד עם אמא שישה ילדים, וסולם הערכים הגבוה והדאגה לאחר, חברו יחד לרצון להוסיף אל משפחתנו ילד נוסף - את אשר, שהתייתם מהוריו בנסיבות טרגיות. אתם, שגדלתם כיתומים מגיל צעיר, יכולתם להבין לנפשו. קיבלתם לביתכם כלות וחתנים כאילו היו ילדכם. הנוכחות השקטה שלך איחדה את כולנו סביבך. בארוחה חגיגית שערכנו לכבוד יום הולדתך ה - 90 היה חשוב לך לומר לנו: ״שבעתי. יש לי הכול, ואני לא צריך יותר״ .
המשפחה הגדולה שהקמתם, ושבאה להיפרד ממך היא התשובה הניצחת לכל מה שאיבדתם על אדמת גרמניה. אהבת מאוד את אמנו, אשתך לאה. תמיד דאגת לה. הייתם זוג מושלם, ועשיתם הרבה דברים ביחד. אנחנו מבטיחים לך שנשתדל לעשות הכול כדי להקל עליה. מבטיחים להישאר משפחה מאוחדת ושמחה, ונשתדל להמשיך ללכת לאורך ולהרבות טוב בעולם.
יהיה זכרך ברוך
בתך, ציפי (מתוך ההספד)
