נכתב ע"י שלוחות
"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך."
קלי היה איש של יגיעת כפיים, וטוב היה לו ביגיעה הזאת. בכל תחום שבו התעסק, בלט הכישרון המופלא שהוא התברך בו, ליצור בידיים. קלי נולד ביוהנסבורג, וכחבר בתנועת בני עקיבא, החליט ב-1956 לעלות לארץ ישראל. הוא הגיע לקיבוץ שלוחות כחייל בודד, ובשנת 1962 התחתן עם פנינה אהובתו, שהגיעה לקיבוץ מ "משק ילדים מוצא" שבירושלים. נערה ללא זהות. קלי עבד שנים רבות בפלחה, ואף ריכז את הענף. בהמשך, ליווה את פרויקט הקמת חדר האוכל, התמנה לאקונום, וניהל את המטבח ואת חדר האוכל. קלי התאפיין בשירות לציבור. כולנו זכינו ליהנות מעמל כפיו - מי בתיקון האופניים, מי בתיקון או בסידור תכשיטים, ומי בעבודות צריבה מדהימות בעור ובעץ.
לא נשכח כמובן, את קלי ה"בעל תוקע" שלנו, שלאורך השנים זיכנו לשמוע קול שופר, וגם לאחר שפרש, המשיך לעבור בין אנשים שנבצר מהם להגיע, ולתקוע בביתם, כמעשה חסד שאפילו לא נתבקש לו.
במהלך השנים הקימו פנינה וקלי משפחה לתפארת, ונולדו להם חמישה ילדים. אחינועם, אלון, עמיחי, טליה וליאור. לאחר לידתו של ליאור התחיל קלי במה שהיה למעשה פרויקט חייו: לנסות ולמצוא את משפחתה או את שורשיה של פנינה זוגתו. ואכן, לאחר שנים של מאמץ, איתר את אחיה, אברהם, ובכך למעשה, החזיר לה את שורשיה ואת זהותה. מאז הפך למומחה בחיפוש קרובים. המשפחה תמיד הייתה מקור כוחו וגאוותו. יכול היה לספר שעות על כל אחד ואחד, מה הוא עושה איפה הוא חי, ההצלחות, האכזבות, והכול באהבה גדולה ובדאגה אמתית.
בשנה האחרונה ליווינו את קלי בבגידת הגוף ובייסורים. כשכלו כוחותיו בערב שבת, ביקש רק לשמוע קידוש. כל חמשת ילדיך וחתנך היקר עדי עמדו סביב מיטתך, וליאור קידש. זכית בילדים מדהימים, שלא עזבו אותך לרגע, וזיכית אותם לקיים מצוות כיבוד אב בצורה שאין למעלה ממנה. נוח על משכבך בין רגבי האדמה שכה אהבת והיטבת לעבד.
יהי זכרך ברוך.
מן ההספד,
יהודה אריאל