אבאל'ה,
מאיפה להתחיל? מילדותך בברטיסלבה, עת סחבת את הטלית של אביך החזן כשעבר מבית כנסת לבית כנסת בימים נוראים? ממסע הגבורה בגיל 8, עת נפרדת מהוריך לעד, ונסעת עם אחיך הצעיר ב"קינדר טרנספורט"? מהחצר החסידית באנגליה, שאומצת בה? מההכשרה החלוצית שבה גם פגשת את אמא, ויחד החלטתם - 2 אודים מוצלים - לבנות בית בארץ ישראל? מגאולת עמק בית שאן? מכך שהיית מראשוני מגדלי הכותנה בארץ? מכך שפיתחת את משק הילדים לחווה חקלאית לתפארת?
אבא – היית איש המעשה. איש העבודה. איש של ארץ ישראל ואדמתה! ריח האדמה הוא הריח שלך! אתה יכול בשקט לנוח באדמת העמק – היא אוהבת אותך עד מאוד.
היית שחקן קריקט וכדורגל. הבאת את הטניס לעין הנצי"ב. כתבת פיליטונים - מערכונים על סוגיות בוערות במשק. שיחקת שחמט, אהבת מוסיקה קלאסית, ארכיאולוגיה, לא הפסדת אף שיעור תורה והרצאה. הצלחת לינוק את המיטב מכל תחנה מתחנות חייך - מהתרבות החסידית ומהתרבות הבריטית, ושילבת אותם בחייך. היית צמא דעת - למדת בישיבת הקיבוץ הדתי, באוניברסיטה וב'גיל-עוז'.
הקפדת על חינוך ילדיך בכל התחומים וללא פשרות. התמחית בכתבי ש"י עגנון, וכתבת עליו. כתבת על חייך. נראה שחיית 200 שנה, ולא 88. ואת הכול עשית בצניעות ובהסתפקות במועט.
אבא – אתה הגיבור של חיי. הגבורה שלך היא היציבות, ההתמדה. לא שעית לאופנות משתנות או להשפעות חיצוניות. האמת שלך תחסר לנו מאוד.
ידעת תמיד להיות האיש הנכון בכל מקום. השינוי בדרך הקבוצה לא היה לרוחך בהתחלה, אבל ידעת לקבל זאת באומץ. לא התווכחת עם החיים.
תמיד ידעת את הדרך, את שביל הזהב - בלי הנחות, וגם כשהיה קשה. ההומור וגם הציניות היו לסימן ההיכר שלך. כיבדת כל אדם באשר הוא, וגם בימיך האחרונים הקפדת להשיב 'שלום' עם חיוך ולחיצת יד לכל חבר.
מאז שאמא האהובה שלנו נפטרה – כוחך ירד מעט.
"סוף דבר הכֹּל נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". וזה בדיוק מה שהיית - אדם שהכול בו.
יהי זכרך ברוך.
בנך,
ברוך קרן
