"צדיק כתמר יפרח" - זה המשפט שליווה אותך רוב חייך, והשיר שאהבנו לשיר ביחד. בנוגע לתמרים, הקשר שלך אליהם גלוי וידוע לכל מי שהכיר אותך. לעומת זאת, אולי לא כולם מכירים צדדים אחרים שבהחלט מעידים על היותך ראוי לתואר 'צדיק'.
כשהגעתי כעולה חדש לעין הנצי"ב, שובצתי במטע התמרים בחברת ותיקי הענף, והיו לי לא מעט חששות. את הקליטה בענף ריכך לי מהר מאוד חבר קיבוץ, שגם לימד אותי ערכים חשובים לחיים – זה היית אתה, אובי. אחד הדברים המשמעותיים שלימדת אותי היה איך לשלב תורה עם עבודה - לא רק כאמירה, אלא כדרך חיים. בהפסקות מהעבודה היינו מתיישבים עם משניות קטנות, וכך למדנו כל יום לפחות שתי משניות עם קהתי.
דרך העבודה והלימוד המשותף התחלנו להתחבר, ובמשך שנים למדנו כחברותא בערבים. גם בשנים האחרונות הייתי מגיע פעם או פעמיים בשבוע, והיינו יושבים ולומדים. המטפלות של בית עינב, הבית הסיעודי שלנו, היו מופתעות לראות כמה טוב לך ללמוד תורה. בקורות חייך יש עדות לכך שהיית איש תורה ועבודה לאורך השנים - בין כהונה חוזרת של מרכז משק וגם של מרכז ועד חברים ועוד ועוד תפקידים, שילבת לימודים בישיבות. נוסף על כך, גם עזרת לנערים ולנערות שהיו צריכים חיזוק ותגבור במקצוע הגמרא.
מאפיין נוסף שחיבר בינינו היה ההומור. לא היינו מתחילים את החברותא בלי בדיחה. האם בגלל המושג מילתא דבדיחותא? לא יודע ולא חשוב, אבל זה היה חלק מהלימוד שלנו. צחקנו, כשמך הרשמי – יצחק, השם שקיבלת מהוריך, ושהיה כל כך מתאים לאישיות שלך. השמועות מספרות שבכל שבת זכור היית מוביל את השירה בסעודת ליל השבת עם כל חברי גרעין יבנה בשירי פורים עליזים, ושהיית משלב בהם שורות אקטואליות הקשורות בהוויי הקיבוץ, וכולם היו חוזרים אחרי קולך החזק והרועם בהתלהבות ובשמחה גדולה.
אני בטוח שכל הזכויות הללו, ואחרות שרכשת במשך חייך, יעמדו לזכותך מול הבורא.
אני נפרד ממך כפי שהיית נפרד ממני תמיד: "שלום חבר!"
תנוח על משכבך בשלום.
עמנואל ארליך.
