נכתב ע"י שדה אליהו
סבתא יקרה ואהובה שלי!
אני מנסה לחשוב איך היו נראים חיי אם לא הייתה לי סבתא כזאת... מעולם לא היית הסבתא רק שלנו. היית הסבתא של כולם. הסבתא של הקיבוץ!
בזיכרון הילדות שלי אני רואה אותך מרחוק "שועטת" לכיוון כלשהו עם הקלנועית הגדולה והרעשנית שלך, בגשם ובחום, והארגז שמאחור מלא בדברים טובים "בשביל מישהו". שיהיה. סבתא, אֶת הגאווה בלהיות נכדך אי אפשר לתאר. תמיד הרגשתי שבזכותך יש לי עוד כמה "נקודות", כי אין מישהו שלא הכיר אותך, קיבל את עזרתך או נהנה מטוב לבך - גלויה עם ברכה, אלבום מיוחד שיצרת, חבילה שיש בה פינוקים, סנדלים או נעליים שנפרמו, וששלחת לסנדלר בבית שאן ועוד... הרגשת כמו הסבתא של כולם. וכל זה – בזמן שיש לך,משפחה שגדלה ומתרחבת בקצב מהיר מאוד, ואותה, את לרגע אחד לא שוכחת.
המשפט "תלך לסבתא" נאמר אצלנו כפתרון כמעט לכל דבר, ותמיד כשנכנסתי לביתך, גם בלי התראה מוקדמת, פתרת לי את הבעיה תוך ניהול שיחה. הבקיאות והידע שלך הובילו תמיד לשיחות מעניינות.
היית היסטוריה מהלכת. קיבלת על עצמך, כמפעל חיים ממש, את מלאכת התיעוד. לא היה מצב לתפוס רגע שאותו לא תיעדת - אבן פינה חדשה מונחת בקיבוץ, נכד שלך שעולה לכיתה א' או אפילו קשת בענן נדירה, שהגיחה לרגע מעל הרי הגלעד. פעמים רבות ניסיתי לחשוב איך הייתה נראית ההיסטוריה של הקיבוץ ושל המשפחה שלנו – לולא היית מתעדת אותה יום יום במהלך חיינו.
כמה סימבולי, שבחרת להיפרד מאתנו כמה שעות לפני כניסת השנה החדשה. חגגנו לזכרך, ושמרנו על שמחת החיים שלנו ועל האופטימיות התמידית – למרות האבל הכבד שנפל עלינו.
לא סוד הוא שעברת תקופת ילדות לא פשוטה, ובכל זאת הצלחת, יחד עם סבא שלמה האהוב, להקים משפחה לתפארת, שהיא התשובה לאלה שניסו להשמיד אותנו לפני למעלה משמונים שנה. בזכותך ובזכות כוח הסבל הבלתי נגמר שלך אני גאה לעמוד יחד עם כל בני משפחתי, ולהיפרד ממך לעולמים.
נוחי בשלום סבתא, אנחנו אוהבים אותך!
נכדך, אלקנה