נכתב ע"י שדה אליהו
אמא,
נולדת ברומא, בת שנייה מתוך שישה ילדי משפחת דיקאסטרו, משפחה יהודית בורגנית שמכבדת השכלה ואמנות. משפחה שאמנם לא שמרה על תרי"ג מצוות אך הייתה מחוברת לקהילה היהודית.
ימי האושר של נעורייך נקטעו עם הכרזת חוקי הגזע באיטליה, ובעיקר ביום הנורא של האקציה הגדולה ברומא בשבת חול המועד סוכות (16.10.1943). תמיד סיפרת איך הנאצים נקשו על דלת ביתכם השכם בבוקר, אך למרבה המזל מצאוהו ריק, שכן ברגע האחרון, בסיוע שכנים גויים, הצלחתם כל המשפחה לעזוב לגינה שמתחת לבית ומשם לתשעה חודשי נדידה בין דירות מסתור. ימים של אימה, פחד ורעב שהסתיימו רק כאשר חיל החלוץ של בנות הברית שחרר את רומא.
באותם ימים קשים לבלבה אהבת חייך לג'ורג'ו (יהודה) פיפרנו. נישאתם ברומא מיד לאחר המלחמה, בתוך הקהילה היהודית הדואבת. פעילותו של אבא בקרב הנוער היהודי השהתה את עלייתכם, עד שחברתם לגרעין האיטלקי. לא קלה הייתה עבורך העזיבה, והמשכת להתגעגע לרומא ולביתך היפה עד רגעייך האחרונים ממש.
בשנים האחרונות שאלנו אותך לא פעם, כיצד עשית את המעבר החד אל עמק בית שאן הלוהט והקשה, ואת ענית בנחרצות: "ידענו בדיוק מה מחכה לנו. כשבאים עם אידיאל הכול אפשרי!" ובכל זאת הוספת: "ידענו שהכול יהיה שונה לחלוטין מהחיים שהכרנו באיטליה, והצלחנו לקחת הכול בקלות, חוץ מהחום הכבד שבעמק...".
כל שנותייך דבקת באידאל חיי השיתוף בקבוצה הדתית. עבדת בענפי שירות שונים והיית פעילה בוועדות מרכזיות, חברת מזכירות ומרכזת ועדת חינוך. יחד עם זאת, הייתה בך ראייה בהירה, והבנת הדינמיות הנדרשת מעצם החיים.
אמא, הקמת עם אבא משפחה לתפארת. איבדנו את אבא בתאונת טרקטור בשנת תשל"ב, ולמחרת מותו הטרגי, נולדה לך נכדתך הראשונה.
אמא, 'נונה גילה' (כפי שנכדייך ונינייך קראו לך) - היית עבורנו השראה. האומץ והמאמץ לשמור על חוש הומור משובח גם כשקשה, הדבקות שלך בכאן ועכשיו, בחיים. הבית שלך, בית צנוע של פעם, מלא ספרים, תמונות אמנות, והפסנתר, וצלילי המוזיקה.
בשיבה טובה הלכת לעולמך בשעה שהציבור עמד בתפילת שחרית של השנה החדשה.
יהי זכרך ברוך.
המשפחה.