נכתב ע"י שדה אליהו
עודד היה בן זקונים לראשוני שדה אליהו, רות ויוסף אילון־במברגר. בחור שמח בעל חוש הומור, תלמיד מצטיין והישגי אשר ירש מאביו את אהבת המוזיקה ואת אהבת המשפחה.
בגיל 18, בעת חופשה מהצבא, השתנו חייו. בעודו חוצה את הכביש בצומת עין הנצי"ב פגע בו רכב חולף. שלושה חודשים שכב ללא הכרה ולאחר שנה וחצי של שיקום בבית לוינשטיין חזר למשק. בגיל 28 זכה להתחתן עם מלכה - אבל לא היה זה אותו עודד עם ההברקות והחידודים.
חז"ל מגלים לנו שבכל אדם יש יותר ממה שהצליח לממש בחייו. אנחנו יודעים שעודד היה הרבה יותר ממה שהתממש. הוא השתתף בכל התפילות ובשיעורי התורה, ולא איבד את אמונתו. היה לו פנקס קטן בו היה רושם לעצמו בכל ערב דברים מפירושו של רש"י על הפרשה, ובהפסקת האוכל בעבודה אומר ממנו דבר תורה – מנהג שבו המשיך כל הימים שבהם עבד.
רבים זוכרים אותו שוכב על הדשא עם הכובע הגדול ומוציא עשבים שוטים בדבקות ובנחישות. הוא לא ריחם על עצמו, חיזק את עצמו בהומור עצמי ובחרוזים שחיבר. בשיעורי הגמרא, למרות קשיי הזיכרון, היה שואל שאלות ענייניות. לפני למעלה מעשר שנים כבר היה לו קשה ללכת והוא עבר לבית הקשתות שם היה פעיל. בשנים האחרונות מצבו הבריאותי החל להתדרדר והוא נחלש, אבל גם באותם ימים, כשנתנו לו כוס קידוש אמר מיד את הקידוש בעל פה!
עודד זכה במלכה, מופת של מסירות, אחריות זוגית ומשפחתית. ילדיהם יניב, עדי, נתן, ורוית צמחו מתוך הבית המשותף שלהם וגדלו להיות אנשים טובים ומוצלחים.
השיתוף הקיבוצי הוא שנתן לעודד את האפשרות הזאת לחיים של כבוד, את האפשרות להקים משפחה, לגדל ילדים החושפים את הכישרונות שלא יכלו לבוא לביטוי אצל אביהם.
עודד, היית "יקה" - נאמן ודבק באמונתך, במסירות לעבודתך, לדרכך, עם כל הקשיים שהמציאות כפתה עליך. נוח בשלום על משכבך ורגבי האדמה ינעמו לך.
הרב אחיה אמיתי